הכל מוכן בחדר הישיבות. צלחת של עוגיות כשרות לפסח (אלה שבאות עם תור לרופא שיניים) נמצאת במרכז השולחן, רחוק מדי ממני. קנקני מים עם נענע טרייה וכוסות מפלסטיק מגנות על העוגיות מארוכי הידיים.
כל המשתתפים מרוחים בכסאותיהם, זהו בכל זאת ערב חג, ולמרות שיום ראשון היום, האווירה היא של יום שישי בצהריים.
מישהו מוריד את מתג האור ומפעיל את הברקו, ואז זה מגיע.
מישהו פולט: "איפה התקופה של הויאו-גרף, איפה?" ולפני שאני מספיק לחשוב מדוע היה צורך ב"איפה" השני בסוף המשפט, ההערה זוכה מיד לתגובה.
"ויאו-גרף?! בן כמה אתה, 3,000?!" צוחק בחור צעיר מהקצה השני של השולחן בזמן שהוא מנסה לשלוח יד ארוכה לעוגיות הקוקוס.
יד זריזה אחרת מרחיקה מהילד את צלחת העוגיות ומכל עבר מומטרים על המסכן קיתונות של בוז מכולנו, בני ה- 3,000. [יבחוש בן שלולית, אני חושב... ויאו-גרף זה לא כזה עתיק!]
בשלב זה עבר השואל המקורי, שלא יכול היה לשאת את העלבון, למתקפה ושילח את המשפט שקבר סופית את הישיבה:
"איפה שירתת בכלל? בטח בשק"ם בקרייה!"
"הייתי בשמשון, יא ליצן" ענה לו הילד, תוך שהוא מנפח את החזה ומתיישר בכסאו.
"שמשון של היום זה לא מה שהיה פעם" מצטרף כוכב נוסף לשיחה "היום אתם עלבון ליחידה שהיתה בתקופתי."
זהו. הלפטופ שלי נסגר. נשאר רק להינות.
עכשיו התחיל קרב תרנגולים של אגו ותחרות סרקאזם לגובה.
כולם מדברים יחד על איך הצבא היום, לעומת הצבא של פעם, מי הפסיד במלחמה ומי ניצח, קואליציות של חי"רניקים מול אופוזיציות של "האחרים" מתווכחים על הסיירת הטובה ביותר ו"איך... איך עורב גבעתי הכי טוב...?! איך?" [שוב מילה מיותרת שאני חייב לגלות לשם מה היא נחוצה], "הם לא הורידו טנק מעולם!"
"לא... גולני..." סינן איש גבעתי [לא אני, עדיין]. והקואליציה התפוררה לנגד עינינו.
"הלו, דבר יפה על גולני, אחינו" נזרק לאוויר איום מרומז, בקול שמזכיר מדי את אסי כהן עושה את אשכנזי בארץ נהדרת.
"אותך בכלל לא היו מקבלים לגולני, יא צהוב!" [מי הזמין שד עדתי בכומתה?]
"איך צהוב? איך?אני חצי מרוקאי!" [שוב ה"איך" המיותר הזה... ונשבע לכם, זה עדיין לא אני]
"זה לא עובר את סף הכניסה" הגולנצ'יק מתבצר.
"מזל באמת" משיב אש, איש גבעתי ברגע של גזענות נגד.
והנה הרגע שחיכיתי לו. הרגע לדחוף את האף לשיחה.
"א'", אני מוסיף שמן למדורה. "מה אתה מחייך? אתה שריונר בכלל, מה אתה מבין?"
[זה הרבה יותר מהנה מישיבה על הזמנת קטרים משוודיה]
"בדיוק!" אני מקבל חיזוק מהגולנצ'יק.
"זה שאבא שלך היה בגולני לא מקנה לך זכויות כאן!"
"הייתי בפלס"ר 7!" תובע א' את עלבונו ומעורר מיד מקהלה של צחוק מזלזל מכולם. "אפילו שריונר כמו שצריך לא היית" זורק הילד, וחיוך של מנצח מרוח על פניו. הוא הצליח להגיע לעוגיה.
טוב, הבנתם שהישיבה נדחתה כבר לאחרי החג.
יש לנו עניינים חשובים ללבן.
כאן חזי השועל,
עזה.
כל המשתתפים מרוחים בכסאותיהם, זהו בכל זאת ערב חג, ולמרות שיום ראשון היום, האווירה היא של יום שישי בצהריים.
מישהו מוריד את מתג האור ומפעיל את הברקו, ואז זה מגיע.
מישהו פולט: "איפה התקופה של הויאו-גרף, איפה?" ולפני שאני מספיק לחשוב מדוע היה צורך ב"איפה" השני בסוף המשפט, ההערה זוכה מיד לתגובה.
"ויאו-גרף?! בן כמה אתה, 3,000?!" צוחק בחור צעיר מהקצה השני של השולחן בזמן שהוא מנסה לשלוח יד ארוכה לעוגיות הקוקוס.
יד זריזה אחרת מרחיקה מהילד את צלחת העוגיות ומכל עבר מומטרים על המסכן קיתונות של בוז מכולנו, בני ה- 3,000. [יבחוש בן שלולית, אני חושב... ויאו-גרף זה לא כזה עתיק!]
בשלב זה עבר השואל המקורי, שלא יכול היה לשאת את העלבון, למתקפה ושילח את המשפט שקבר סופית את הישיבה:
"איפה שירתת בכלל? בטח בשק"ם בקרייה!"
"הייתי בשמשון, יא ליצן" ענה לו הילד, תוך שהוא מנפח את החזה ומתיישר בכסאו.
"שמשון של היום זה לא מה שהיה פעם" מצטרף כוכב נוסף לשיחה "היום אתם עלבון ליחידה שהיתה בתקופתי."
זהו. הלפטופ שלי נסגר. נשאר רק להינות.
עכשיו התחיל קרב תרנגולים של אגו ותחרות סרקאזם לגובה.
כולם מדברים יחד על איך הצבא היום, לעומת הצבא של פעם, מי הפסיד במלחמה ומי ניצח, קואליציות של חי"רניקים מול אופוזיציות של "האחרים" מתווכחים על הסיירת הטובה ביותר ו"איך... איך עורב גבעתי הכי טוב...?! איך?" [שוב מילה מיותרת שאני חייב לגלות לשם מה היא נחוצה], "הם לא הורידו טנק מעולם!"
"לא... גולני..." סינן איש גבעתי [לא אני, עדיין]. והקואליציה התפוררה לנגד עינינו.
"הלו, דבר יפה על גולני, אחינו" נזרק לאוויר איום מרומז, בקול שמזכיר מדי את אסי כהן עושה את אשכנזי בארץ נהדרת.
"אותך בכלל לא היו מקבלים לגולני, יא צהוב!" [מי הזמין שד עדתי בכומתה?]
"איך צהוב? איך?אני חצי מרוקאי!" [שוב ה"איך" המיותר הזה... ונשבע לכם, זה עדיין לא אני]
"זה לא עובר את סף הכניסה" הגולנצ'יק מתבצר.
"מזל באמת" משיב אש, איש גבעתי ברגע של גזענות נגד.
והנה הרגע שחיכיתי לו. הרגע לדחוף את האף לשיחה.
"א'", אני מוסיף שמן למדורה. "מה אתה מחייך? אתה שריונר בכלל, מה אתה מבין?"
[זה הרבה יותר מהנה מישיבה על הזמנת קטרים משוודיה]
"בדיוק!" אני מקבל חיזוק מהגולנצ'יק.
"זה שאבא שלך היה בגולני לא מקנה לך זכויות כאן!"
"הייתי בפלס"ר 7!" תובע א' את עלבונו ומעורר מיד מקהלה של צחוק מזלזל מכולם. "אפילו שריונר כמו שצריך לא היית" זורק הילד, וחיוך של מנצח מרוח על פניו. הוא הצליח להגיע לעוגיה.
טוב, הבנתם שהישיבה נדחתה כבר לאחרי החג.
יש לנו עניינים חשובים ללבן.
כאן חזי השועל,
עזה.
ענק....אף פעם לא הבנתי את "משחקי המדידות " האלו שלכם הגברים..
השבמחקלמה אצלנו לא מבטלים ישיבות בכזו קלות???!
ובכל זאת שאלה... מה זה ויאוגרף?!?
הלו הלו... עד עורב גבעתי, אה?
השבמחקזה אחד העורבים אם לא הה...
וידעת שאני לא אשתוק על זה...!!!
גולנצ'יק,גבעתניק,שיריונר ושמשון יושבים מסביב לשולחן....זה נשמע כמו התחלה של בדיחה...וזה באמת מה שיצא ממנה. :)
השבמחקחבל לא הוצאתם את הדרגות,יכול היה להיות עוד יותר מצחיק.
ובסוף של מי יצא הכי גדול?
השבמחקיופי ג'יגה...
השבמחקפה בדיוק קבור הכלב.
זה אולי הרבה יותר מהנה מישיבה על הזמנת קטרים משוודיה, והכי קרוב לשוודיות שהיה לכם בישיבה הזו, אבל כשרכבת ישראל יעילה כמו- ובכן - רכבת ישראל, לפחות יש כיוון בוועדת החקירה.
השבמחקנדה
וקצת ג'יימס בראון לקינוח:
you see,
man made the car
to take us over the road
man made the train
to carry the heavy load
man made the electric light
to take us out of the dark
man made the boat for the water
like Noah made the ark
this is a man's man's man's world
but it wouldn't mean nothing
without a woman or a girl
זה נכון. צריך משקית ת"ש. בגולני יש את הכי יפות :)
השבמחקכנראה שמעולם לא היית בבא"ח נח"ל.
השבמחקברוך הבא בעז.
השבמחקבא"ח נח"ל? זה נחשב צבא? :)
(הנה זה מתחיל שוב...)
סליחה?!?!בגולני יש את הכי יפות???
השבמחקתזהר ממני אתה!!!
סליחה... את מש"קית ת"ש?
השבמחקלא זכור לי!