ביום שישי בבוקר התקשר אלי אבי וגדע באיבו את יום העבודה שלי.
"שמע, פרצו לך לרכב" הוא אמר בטון שאומר בין השורות "אמרתי לך שלחנות אותו אצלנו זה רעיון לא מוצלח במיוחד".
"יום שישי בבוקר, אבא, מה אתה רוצה ממני?!" חשבתי לעצמי.
אני בתחילתו של יום העבודה, כל העולם השפוי מנצל קרני שמש אביביים לרביצה בפארק, בים או בבתי קפה, מתכננים בראנצ'ים נקיונות וסידורים ואני צריך להתעסק עכשיו עם ביטוח, משטרה ומוסך... אינעל.....
אני מקצר את יום העבודה שלי ונוסע למשטרת רחובות להגיש תלונה.
"מגוחך" אני מחמם את עצמי. אני אולי נוסע להגיש תלונה, אבל לא באמת מצפה ש- CSI רחובות ישלחו את טובי הבלשים בחלוקים לבנים שיאבקו את ההגה בפודרה לבנה, יצלמו את הדלת השבורה, ויאספו שערה מגמל שחי רק בשבט בדואי מסויים בצפון מערב הנגב.
אני מגיש תלונה כי הביטוח רוצה אישור שהרכב אכן נפרץ ולא ניזוק כתוצאה מהתקפת זעם שלי על הכבלים שמאחורי ההגה.
זה הזמן לספר, שמרפי הוא ממכרי הותיקים ביותר. אבא שלי יגיד שאני סתם מפוזר, ואבא שלי תמיד צודק, אבל הפעם אני מוכרח לומר שהעובדה ששכחתי את הארנק דווקא היום מכל הימים היא עבודה של מרפי, וכשמגיע קרדיט, מגיע קרדיט.
ככה הגעתי לתחנת המשטרה ללא כל תעודה מזהה עלי. כשזיהיתי את המחדל מיד ערכתי סיבוב קצר לאסוף את האח הקטן, שיהיה אליבי לשאלה "איך הגעת הנה בלי רשיון נהיגה?"
כשהגעתי לתחנה וראיתי את התור לחוקרת המנומנמת, חשבתי שיש לי זמן לסרוק את כל התעודות הדרושות ולשלוח בפקס לתחנה. אז חשבתי.
לשאלתי מה מספר הפקס בתחנה, נעניתי בצחוק פרוע של השוטר והמתנדב שבעמדת היומנאי.
"פקס? אין פקס! יום שישי בבוקר, מה אתה רוצה?"
אהה ברור! יום שישי, נו... איזה אידיוט אני...
בהמתנה הארוכה לחוקרת ישבתי במבואה מול מסך עליו מוקרנות ב-LOOP פרסומות למשטרת ישראל וסטטיסטיקות ירידה בכמות הפשיעה (זה בסדר, זה לא על חשבון איכות!). בינתיים, הנוכחים במבואה היו קהל שבוי של המוזר ההוא שניסה לשכנע אותנו שהתלונה שהוא הולך להגיש כנגד רשות השידור בגלל מתיחת 1 באפריל היא בעדיפות לאומית ולכן כדאי שנוותר על תורנו למענו.
תמיד רציתי להגיד שאני פותח סוגריים, אז הנה, אני פותח סוגריים ואומר שהתלונה שלו דווקא עניינה אותי. מסתבר שכמה "מוחות" בקול ישראל החליטו למתוח את הציבור ולדווח על "מענק שישינסקי" בסך 4,000 ש"ח באדיבות רוה"מ ושר האוצר. משעשע בפני עצמו, אבל לדברי האיש המוזר, הוא קיבל טלפונים ממכרים שערכו קניות שלא היו עורכים לולא המענק המובטח. נו... שיהיה... (סגור סוגריים).
התור הנכסף הגיע לבסוף, ובמקום תעודה מזהה, שאלה אותי החוקרת הממולחת מספר שאלות טריקיות לצורך זיהוי.
זה הזכיר לי כל כך את הסצנה הזו:
הסאגה נגמרה והתחיל סוף השבוע. עם התחלה כזו הוא יכול להיות רק יותר טוב.
אסיים בפנייה נרגשת לגנב:
יא חתיכת דגנרט... כבר שברת לי את הדלת וקרעת את הכבלים בניסיון להניע את הרכב ולהמשיך איתו אל עבר השקיעה (דרך מחסום ארז...), לפחות תהיה מקצועי ותצליח בגניבה, ינעל........
עכשיו תקעת אותי עם השתתפות עצמית של הביטוח ובזבוז של בוקר לשחזר את רשיון הרכב שלקחת. תזכיר לי את זה בפעם הבאה שיעלה לדיון נושא ההחמרה בענישה.
"שמע, פרצו לך לרכב" הוא אמר בטון שאומר בין השורות "אמרתי לך שלחנות אותו אצלנו זה רעיון לא מוצלח במיוחד".
"יום שישי בבוקר, אבא, מה אתה רוצה ממני?!" חשבתי לעצמי.
אני בתחילתו של יום העבודה, כל העולם השפוי מנצל קרני שמש אביביים לרביצה בפארק, בים או בבתי קפה, מתכננים בראנצ'ים נקיונות וסידורים ואני צריך להתעסק עכשיו עם ביטוח, משטרה ומוסך... אינעל.....
אני מקצר את יום העבודה שלי ונוסע למשטרת רחובות להגיש תלונה.
"מגוחך" אני מחמם את עצמי. אני אולי נוסע להגיש תלונה, אבל לא באמת מצפה ש- CSI רחובות ישלחו את טובי הבלשים בחלוקים לבנים שיאבקו את ההגה בפודרה לבנה, יצלמו את הדלת השבורה, ויאספו שערה מגמל שחי רק בשבט בדואי מסויים בצפון מערב הנגב.
אני מגיש תלונה כי הביטוח רוצה אישור שהרכב אכן נפרץ ולא ניזוק כתוצאה מהתקפת זעם שלי על הכבלים שמאחורי ההגה.
זה הזמן לספר, שמרפי הוא ממכרי הותיקים ביותר. אבא שלי יגיד שאני סתם מפוזר, ואבא שלי תמיד צודק, אבל הפעם אני מוכרח לומר שהעובדה ששכחתי את הארנק דווקא היום מכל הימים היא עבודה של מרפי, וכשמגיע קרדיט, מגיע קרדיט.
ככה הגעתי לתחנת המשטרה ללא כל תעודה מזהה עלי. כשזיהיתי את המחדל מיד ערכתי סיבוב קצר לאסוף את האח הקטן, שיהיה אליבי לשאלה "איך הגעת הנה בלי רשיון נהיגה?"
כשהגעתי לתחנה וראיתי את התור לחוקרת המנומנמת, חשבתי שיש לי זמן לסרוק את כל התעודות הדרושות ולשלוח בפקס לתחנה. אז חשבתי.
לשאלתי מה מספר הפקס בתחנה, נעניתי בצחוק פרוע של השוטר והמתנדב שבעמדת היומנאי.
"פקס? אין פקס! יום שישי בבוקר, מה אתה רוצה?"
אהה ברור! יום שישי, נו... איזה אידיוט אני...
בהמתנה הארוכה לחוקרת ישבתי במבואה מול מסך עליו מוקרנות ב-LOOP פרסומות למשטרת ישראל וסטטיסטיקות ירידה בכמות הפשיעה (זה בסדר, זה לא על חשבון איכות!). בינתיים, הנוכחים במבואה היו קהל שבוי של המוזר ההוא שניסה לשכנע אותנו שהתלונה שהוא הולך להגיש כנגד רשות השידור בגלל מתיחת 1 באפריל היא בעדיפות לאומית ולכן כדאי שנוותר על תורנו למענו.
תמיד רציתי להגיד שאני פותח סוגריים, אז הנה, אני פותח סוגריים ואומר שהתלונה שלו דווקא עניינה אותי. מסתבר שכמה "מוחות" בקול ישראל החליטו למתוח את הציבור ולדווח על "מענק שישינסקי" בסך 4,000 ש"ח באדיבות רוה"מ ושר האוצר. משעשע בפני עצמו, אבל לדברי האיש המוזר, הוא קיבל טלפונים ממכרים שערכו קניות שלא היו עורכים לולא המענק המובטח. נו... שיהיה... (סגור סוגריים).
התור הנכסף הגיע לבסוף, ובמקום תעודה מזהה, שאלה אותי החוקרת הממולחת מספר שאלות טריקיות לצורך זיהוי.
זה הזכיר לי כל כך את הסצנה הזו:
הסאגה נגמרה והתחיל סוף השבוע. עם התחלה כזו הוא יכול להיות רק יותר טוב.
אסיים בפנייה נרגשת לגנב:
יא חתיכת דגנרט... כבר שברת לי את הדלת וקרעת את הכבלים בניסיון להניע את הרכב ולהמשיך איתו אל עבר השקיעה (דרך מחסום ארז...), לפחות תהיה מקצועי ותצליח בגניבה, ינעל........
עכשיו תקעת אותי עם השתתפות עצמית של הביטוח ובזבוז של בוקר לשחזר את רשיון הרכב שלקחת. תזכיר לי את זה בפעם הבאה שיעלה לדיון נושא ההחמרה בענישה.
הרגע חשבתי על התגובה הכי משביזה לבלוג:
השבמחק"Like"
ר'
"Ignore"
השבמחקעדיף על "Hide"
השבמחקאני מוכן למכור לך חבילת אשמה כוללת רבעונית, אם יותר נוח לך לקנות בכמויות. הרי בסוף אתה האשם תמיד.
השבמחקהשגרירות בכרכור מוציאה ויזה לכולם. לדעתי אתה פשוט פרסונה נון גראטה אז מכרו לך איזה לוקש על ויזות לפולנים, כי לא נעים.
נראה אותך אומר בפולנית: הכנתי אחלה פוקצ'ות אבל טחנתי את כולן עם חומוס ביתי.