קונספירציות בע"מ

אז אובמה שלח כמה אריות ים וחיסל את סאורון אה? איזה גבר יא אללה. איזה מזל שבחרנו בו.
עכשיו השקט שוב יחזור לארץ התיכונה והוביטים ציונים יוכלו להמשיך לעשן דשא ולהפריח טבעות עשן. איזו אידיליאה.
אז זהו, שכמובן שלא.
אריות היום לחמו בגבורה בחולה דיאליזה והשוו את השיא, שהיה שמור עד עכשיו לחיל האוויר הישראלי של חיסול שיח יאסין על כסא הגלגלים שלו. התוצאה הסופית כמובן תהיה די דומה. מה שהיה הוא שיהיה רק חסכו לאל קאעידה כסף לטיפול דיאליזה (יקר החרא הזה)...

זה בדיוק הזמן להפריח איזו תיאוריית קונספירציה קטנה ולעשות לה איזה פוווו קטן מאחור שתתפוס תאוצה.

לדעתי, בין לאדן נהרג כבר לפני כמה שבועות וחיכה, במקרה הטוב, באיזה מקרר בשרי טחוב בבסיס מתילדה של המארינס, ליד שימורי הלוף והקבבים הנוראים האלה של יום ראשון בצבא.
שימורי בין לאדן חיכו שם ליום המתאים בקמפיין החוזר של אובמה, והיום הגיע!
זמן מצויין לשלוף איזה קלף, שגם יעלה את המוראל אצל מדינות הדרום מוכות הטורנאדו (משהו צריך לעשות בשביל הח'ברה, חוץ מלצקצק בלשון ולהגיד "נורא... נורא...") וגם יעלה את המנייה של אובמה בדיוק כשהזרקורים מוטלים על הכשלונות שלו (הטיפול במשבר מפרץ מקסיקו, הכלכלה הכושלת עד כמעט ירידה בדירוג האשראי של אמריקה).

איזה זמן יותר טוב להגיד לבוחרים "חיסלתי את המבוקש מספר אחת בעולם! מי תותח?"

אחרי ההכרזה הדרמטית וההדגשה ש"כל חיילנו שבו לשלום לבסיסם" (האמנם? יש עוד איזה חצי מיליון תקועים בסופת אבק בפאתי בגדד... זוכר?), הגיע הדיסקליימר:
"על פי חוקי האיסלאם היינו חייבים לקבור את בין לאדן בתוך 24 שעות, ולא היתה כל מדינה שתסכים לקבל את גופתו, אז קברנו אותו בים".

ברקוס, דמיין רגע את האצבע המורה שלי מותחת את העור שמתחת לעין ימין מעט, תוך הטייה קלה של הראש ימינה.

דיייי..... נו....
קודם כל, לא "קברת" שום דבר. מקסימום זרקת כמו פתיון מצחין לכרישים, אל תהיה פוליטיקלי קורקט.
דבר שני, כבר הלנת את המת כמה שבועות שם במקרר בבסיס מתילדה זוכר? (הנה הפווו...)
אבל אתה ממזר, יודע שצריך לעשות הצגה אצילית ולהתחשב ברגשות המוסלמים, אז שקר קטן ולא משכנע, לא יזיק.
ככה אגב, גם לא יבקשו לראות את גופת חולה הכליות שתוצג לראווה כראייה להישג שלך. יפה. שיחקת אותה.

אז לא קונה את הסיפור הזה שלך, אבל למרות זאת, משהו קטן...
נכון שנאמר: ״בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך״ (משלי כד, יז), אבל במקרה הזה אני מוכן לשמוח קצת.
(לא כמו הקרנבל שעל הדשא שלך) אבל מודה, נפלט לי איזה "סחטיין" לא מבוקר.

ההר בהריון עם רביעיה ולא נולדו לו עכברים.

כשפפ גווארדיולה החליט לצאת משלוותו (השחצנית לטעמי) ולקלל את מוריניו במסיבת העיתונאים לקראת הקלאסיקו #3, משהו נוסטלגי התעורר בקרב אוהדי ברצלונה (הקטאלונים האמיתיים... לא אלה שקונים חולצות של מסי, ר'), איזה געגוע חולני לימים שבהם אסור היה לצעוק ברחובות שפראנקו בן זונה, מחשש להרעלת עופרת בעורף.
בימים ההם, פראנקו הטיל אימה ברחובות קטאלוניה ודיכא בכח כל מחשבה לאומנית סוררת.
בכיכר המרכזית של ברצלונה הניף פראנקו את דגל ספרד לחלחלת המקומיים, אבל המקום היחיד שאפילו הבן זונה (מה אכפת לי... הוא כבר מת) לא העז לגעת בו היה הקאמפ נואו, אולי כי מנוי מספר 108,000 הוא של האפיפיור, ואפילו פראנקו לא רצה להסתבך עם הכנסייה.
בקאמפ נואו יכלו הקטאלונים לקלל את שחקני ריאל מדריד וכולם ידעו שכל הקללות מכוונות להוא שתקע להם דגל ספרדי בכיכר, אסר עליהם לדבר בשפתם, וגרוע מכל, היה אוהד ריאל.

פעם חשבתי שכל הסיפור הזה של הבדלנות הקטאלונית כבר עבר מהעולם ושיש היום רק יריבות ספורטיבית, אבל אז הגיעה לפני כמה שנים, אליפות של ברצלונה ונאום של אחד סמואל אטו (שהוא קטאלוני כמו שאני קמרוני) מול קהל משולהב, שכולו לאומנות קטאלונית שדבקה בו מרוח המועדון, מהאוהדים ומרחובות ברצלונה.
אז הבנתי שלא משנה אם המאמן של ריאל הוא פורטוגלי, אם הכוכבים שם הם מכל קצוות תבל ואם כוכב בארסה הוא בכלל ארגנטינאי, הקטאלונים אומרים שבהיותם אומה ללא מדינה, תמיד נאלצו לכרות בריתות ולהסתמך על זרים כדי לנצח (נו... נניח). זה גם לא משנה שלמעלה מ-15 שנה לא דרשו הקטאלונים דרישה רשמית לעצמאות, האיבה הלאומנית היא חלק מהאופי של 2 המועדונים ומהווה מוטיבטור מספיק טוב כדי להפוך גם משחק כדורגל רע, למעניין.

מעל לנדבך הלאומנות, ישנו נדבך נוסף, שבודדים מעיזים להעלות על דל שפתיהם.
הראשון להעלות את העניין לסדר היום היה דרוגבה שאיבד את הראש בהדחת צ'לסי מליגת האלופות על ידי ברצלונה בתצוגת שיפוט תמוהה בלשון המעטה, וכבר היו מי שהפנו אצבע מאשימה למישל פלאטיני על שהיה היד הנעלמה שמאחורי השיפוט, כי העדיף את ברצלונה בגמר ולא את צ'לסי מטעמי רייטנג. שנאמר: "It's a fucking disgrace!"

דרוגבה מאבד עשתונות



היה מי שקרא למופע האימים של מוריניו בתקשורת "בכיינות". וקל מאוד להגיד את זה על מוריניו, כי בואו נודה באמת כולנו אוהבים לשנוא את האיש שקרויף קרא לו "מאמן של תארים", נשיא מועדון ה- 1:0 קטן, והאיש ששיטת המשחק שלו הפכה את יוון לאלופת אירופה (אפילו שהוא לא אימן אותה... אם אפשר היינו מייחסים לו את רצח ארלוזורוב).

7 מורחקים בשבעה משחקי קלאסיקו זו סטטיסטיקה מעניינת, שקשה להתעלם ממנה, וזה לא חשוב שאם אני הייתי השופט הייתי מבקש מאחד השוטרים לעצור את פפה על תקיפה, ולא רק מוציא לו אדום. קשה לקחת את המשחק האחרון ולהדביק אותו על תיאוריית הקונספירציה של דרוגבה ושות' אבל הנקודה שלי היא, שזה לא באמת משנה.

אילו מוריניו היה מקבל את הדין, ומחמיא לגווארדיולה על השליטה במשחק ועל שער שומט לסתות של מסי, היינו נשארים עם משחק כדורגל רע ועיתונאי ספורט ובלוגרים לעניים מובטלים וחסרי מעש. שיחת הברזייה בעבודה היתה סביב ההרחקה של איזה שחקן כדורגל ישראלי במשחק של בית"ר, או איזה אודישן של כוכב נולד.
עכשיו, למרות שלכאורה הכל אבוד, הקלאסיקו האחרון השנה ייערך בקאמפ נואו (שמעתי שהאפיפיור עסוק, יש מקום אחד פנוי) ולמוריניו וריאל נשאר לעשות עוד קצת רעש לפני שהם מפנים את הבמה המרכזית. לא מובטח משחק גדול, אבל כמו שמקללים הסינים: "יהיה מעניין".

תראו לי אוהד כדורגל שיוותר על המשחק, כי "הוא רק לפרוטוקול".

ולמרות כל העניין שמאחורי הכדורגל, מי שראה את גמר גביע המלך, לא יכול להגיד שאין פוטנציאל למשחק כדורגל טוב גם במונחים ספורטיבים. 2 הקבוצות הוכיחו שאפשר לשחק משחק שלם בקצב של ג'י סון פארק (הנה שרבבתי את יונייטד למי שחשש). נקווה שבמשחק הבא יהיה הרבה מהכל.

והימור קטן: בארסה תסיים את המשחק הבא ב-10 שחקנים. פיקה יהיה המורחק הקטאלוני. וגם על זה יהיה למוריניו מה להגיד :)

דילמה 2.0: שועל צבוע

מה זה אומר עלי ועל נאומי ג'ראלד דארל שלי בסגנון "תנו לטבע לעשות את שלו" אם לא עזרתי לאנפה זקנה, אבל בשביל צב הפוך בצד הדרך עצרתי את הנסיעה, ועזרתי לו להתהפך?

יומנו של פרוייקט - פרק 4 - BOYS WILL BE BOYS

הכל מוכן בחדר הישיבות. צלחת של עוגיות כשרות לפסח (אלה שבאות עם תור לרופא שיניים) נמצאת במרכז השולחן, רחוק מדי ממני. קנקני מים עם נענע טרייה וכוסות מפלסטיק מגנות על העוגיות מארוכי הידיים.
כל המשתתפים מרוחים בכסאותיהם, זהו בכל זאת ערב חג, ולמרות שיום ראשון היום, האווירה היא של יום שישי בצהריים.

מישהו מוריד את מתג האור ומפעיל את הברקו, ואז זה מגיע.

מישהו פולט: "איפה התקופה של הויאו-גרף, איפה?" ולפני שאני מספיק לחשוב מדוע היה צורך ב"איפה" השני בסוף המשפט, ההערה זוכה מיד לתגובה.
"ויאו-גרף?! בן כמה אתה, 3,000?!" צוחק בחור צעיר מהקצה השני של השולחן בזמן שהוא מנסה לשלוח יד ארוכה לעוגיות הקוקוס.
יד זריזה אחרת מרחיקה מהילד את צלחת העוגיות ומכל עבר מומטרים על המסכן קיתונות של בוז מכולנו, בני ה- 3,000. [יבחוש בן שלולית, אני חושב... ויאו-גרף זה לא כזה עתיק!]
בשלב זה עבר השואל המקורי, שלא יכול היה לשאת את העלבון, למתקפה ושילח את המשפט שקבר סופית את הישיבה:
"איפה שירתת בכלל? בטח בשק"ם בקרייה!"
"הייתי בשמשון, יא ליצן" ענה לו הילד, תוך שהוא מנפח את החזה ומתיישר בכסאו.
"שמשון של היום זה לא מה שהיה פעם" מצטרף כוכב נוסף לשיחה "היום אתם עלבון ליחידה שהיתה בתקופתי."

זהו. הלפטופ שלי נסגר. נשאר רק להינות.

עכשיו התחיל קרב תרנגולים של אגו ותחרות סרקאזם לגובה.
כולם מדברים יחד על איך הצבא היום, לעומת הצבא של פעם, מי הפסיד במלחמה ומי ניצח, קואליציות של חי"רניקים מול אופוזיציות של "האחרים" מתווכחים על הסיירת הטובה ביותר ו"איך... איך עורב גבעתי הכי טוב...?! איך?" [שוב מילה מיותרת שאני חייב לגלות לשם מה היא נחוצה], "הם לא הורידו טנק מעולם!"
"לא... גולני..." סינן איש גבעתי [לא אני, עדיין]. והקואליציה התפוררה לנגד עינינו.
"הלו, דבר יפה על גולני, אחינו" נזרק לאוויר איום מרומז, בקול שמזכיר מדי את אסי כהן עושה את אשכנזי בארץ נהדרת.
"אותך בכלל לא היו מקבלים לגולני, יא צהוב!" [מי הזמין שד עדתי בכומתה?]
"איך צהוב? איך?אני חצי מרוקאי!" [שוב ה"איך" המיותר הזה... ונשבע לכם, זה עדיין לא אני]
"זה לא עובר את סף הכניסה" הגולנצ'יק מתבצר.
"מזל באמת" משיב אש, איש גבעתי ברגע של גזענות נגד.

והנה הרגע שחיכיתי לו. הרגע לדחוף את האף לשיחה.
"א'", אני מוסיף שמן למדורה. "מה אתה מחייך? אתה שריונר בכלל, מה אתה מבין?"
[זה הרבה יותר מהנה מישיבה על הזמנת קטרים משוודיה]
"בדיוק!" אני מקבל חיזוק מהגולנצ'יק.
"זה שאבא שלך היה בגולני לא מקנה לך זכויות כאן!"
"הייתי בפלס"ר 7!" תובע א' את עלבונו ומעורר מיד מקהלה של צחוק מזלזל מכולם. "אפילו שריונר כמו שצריך לא היית" זורק הילד, וחיוך של מנצח מרוח על פניו. הוא הצליח להגיע לעוגיה.

טוב, הבנתם שהישיבה נדחתה כבר לאחרי החג.
יש לנו עניינים חשובים ללבן.

כאן חזי השועל,
עזה.

פסח במדבר

הרחק מפקקים אינסופיים וארוחות משפחתיות חונקות, חזרתי מפסח לא שגרתי במצפה רמון. הנה כמה תובנות על המקום:

1. אף אחד לא באמת יודע מה הכתובת של פונדק רמון ("כתובת? התקלת אותי... זה מקום קטן, אתה בטח תמצא").

2. המקום באמת קטן. כל כך קטן שהוא לא מצדיק בית קולנוע.

3. הוא כן מצדיק מועדון ג'אז (לפחות לפי השמועה).

4. עם כל הכבוד לבאר שבע, אני מכריז בחוסר צניעות משווע על מצפה רמון כעל בירת הנגב. המיקום של מצפה בין אילת לב"ש מעולה והאופי המדברי האמיתי של המקום הוא התמצית של הנגב. כל מה שבאר שבע מציעה זו אוניברסיטה לתל אביבים שהחליטו (או החליטו בשבילם) להתכלב, מסעדה תימנית בשם "ליד הירקן" (נחשו למה...?) אהה כן... וכביש לתל אביב.

5. תיירות זה לא רק מלונות. כבר יש מלון (ובקרוב אפילו שניים. אחד להיי צוצאייטי), אבל תיירות זה לא רק Room Service, וצריך לטפל גם בשעות המתות שאחרי ארוחת הערב של המלון (או אפילו לתת כמה אלטרנטיבות לארוחה הזו).

6. לא תמיד כשיש שלט של DVD בחדר, זה אומר שיש DVD.

7. פוטנציאל אין סופי - היתה פעם תוכנית מעניינת להפוך את מצפה רמון ל"לאס וגאס" הישראלית. התוכנית נגנזה מסיבות פוריטניות ופטרנליסטיות. איזו שטות... המיקום לעיר הימורים שכזו מושלם, הפוטנציאל התיירותי אינסופי (שלא לדבר על הכסף שלא עוזב את המדינה לרומניה או טאבה...), אלפי מקומות עבודה פוטנציאלים, הכנסה עצומה למדינה ממיסוי כספי הימורים ונדל"ן, והכל אפשרי תחת פיקוח של רשות הימורים ממשלתית לספק את הצרכים הפטרנליסטים של ש"ס. אם תרצו - הכשר בד"צ של האדמו"ר מסלוט משין (תודה לגשש החיוור).
משם הדרך למסלול פורמולה 1 ציוני לא כל כך רחוק ואז גם הנגב עוד יהיה פורח. (לא משוכנע שהזקן יהיה מי יודע כמה שמייח, אבל בתקופתו התל"ג היה כד חלב שלם למשפחה...)

8. בדואים. המון בדואים. אבל המון! אם לא יפתרו את העניין הזה, עוד תוקם מדינה בצפון הנגב שבירתה עבדת. אגב, כנראה שכבר קולטים YES בפחונים (איכשהו צריך לראות את הסופר קלאסיקו).

9. מי שרוצה מכונת זמן (Low Tech) שיסע למכתש רמון, לחניון המסודר כ-200 מ' אחרי הירידה ל"מנסרה", ירד את מדרגות האבן לערימות החול הצבעוני עם בקבוק זכוכית (או עם קצת מזל אז מגיעים בזמן לקבל מבחנות מהילד המסכן בציליה) ופשוט לחזור לילדות.

10. ובסוף, זה בכלל לא משנה כמה בסיסי המקום, כמה חם, כמה קר, אם חמץ או כשר, אם יש מה לקנות במכולת של הדוסים או אם אין, אם החברה טובה, זה פסח מושלם.

אותי זה הצחיק

שווה ציטוט: "הקלדתי את הסימפוטמים שלי ב- GOOGLE ויצא שאני אשה בת 53 בגיל הבלות. זה מסביר גם את הדחף הלא נשלט שלי להכין ממולאים" (מאזין בתוכנית של שי ודרור)

יום שישי בבוקר, מה אתה רוצה ממני?

ביום שישי בבוקר התקשר אלי אבי וגדע באיבו את יום העבודה שלי.
"שמע, פרצו לך לרכב" הוא אמר בטון שאומר בין השורות "אמרתי לך שלחנות אותו אצלנו זה רעיון לא מוצלח במיוחד".
"יום שישי בבוקר, אבא, מה אתה רוצה ממני?!" חשבתי לעצמי.
אני בתחילתו של יום העבודה, כל העולם השפוי מנצל קרני שמש אביביים לרביצה בפארק, בים או בבתי קפה, מתכננים בראנצ'ים נקיונות וסידורים ואני צריך להתעסק עכשיו עם ביטוח, משטרה ומוסך... אינעל.....

אני מקצר את יום העבודה שלי ונוסע למשטרת רחובות להגיש תלונה.
"מגוחך" אני מחמם את עצמי. אני אולי נוסע להגיש תלונה, אבל לא באמת מצפה ש- CSI רחובות ישלחו את טובי הבלשים בחלוקים לבנים שיאבקו את ההגה בפודרה לבנה, יצלמו את הדלת השבורה, ויאספו שערה מגמל שחי רק בשבט בדואי מסויים בצפון מערב הנגב.
אני מגיש תלונה כי הביטוח רוצה אישור שהרכב אכן נפרץ ולא ניזוק כתוצאה מהתקפת זעם שלי על הכבלים שמאחורי ההגה.
זה הזמן לספר, שמרפי הוא ממכרי הותיקים ביותר. אבא שלי יגיד שאני סתם מפוזר, ואבא שלי תמיד צודק, אבל הפעם אני מוכרח לומר שהעובדה ששכחתי את הארנק דווקא היום מכל הימים היא עבודה של מרפי, וכשמגיע קרדיט, מגיע קרדיט.
ככה הגעתי לתחנת המשטרה ללא כל תעודה מזהה עלי. כשזיהיתי את המחדל מיד ערכתי סיבוב קצר לאסוף את האח הקטן, שיהיה אליבי לשאלה "איך הגעת הנה בלי רשיון נהיגה?"
כשהגעתי לתחנה וראיתי את התור לחוקרת המנומנמת, חשבתי שיש לי זמן לסרוק את כל התעודות הדרושות ולשלוח בפקס לתחנה. אז חשבתי.
לשאלתי מה מספר הפקס בתחנה, נעניתי בצחוק פרוע של השוטר והמתנדב שבעמדת היומנאי.
"פקס? אין פקס! יום שישי בבוקר, מה אתה רוצה?"
אהה ברור! יום שישי, נו... איזה אידיוט אני...

בהמתנה הארוכה לחוקרת ישבתי במבואה מול מסך עליו מוקרנות ב-LOOP פרסומות למשטרת ישראל וסטטיסטיקות ירידה בכמות הפשיעה (זה בסדר, זה לא על חשבון איכות!). בינתיים, הנוכחים במבואה היו קהל שבוי של המוזר ההוא שניסה לשכנע אותנו שהתלונה שהוא הולך להגיש כנגד רשות השידור בגלל מתיחת 1 באפריל היא בעדיפות לאומית ולכן כדאי שנוותר על תורנו למענו.
תמיד רציתי להגיד שאני פותח סוגריים, אז הנה, אני פותח סוגריים ואומר שהתלונה שלו דווקא עניינה אותי. מסתבר שכמה "מוחות" בקול ישראל החליטו למתוח את הציבור ולדווח על "מענק שישינסקי" בסך 4,000 ש"ח באדיבות רוה"מ ושר האוצר. משעשע בפני עצמו, אבל לדברי האיש המוזר, הוא קיבל טלפונים ממכרים שערכו קניות שלא היו עורכים לולא המענק המובטח. נו... שיהיה... (סגור סוגריים).

התור הנכסף הגיע לבסוף, ובמקום תעודה מזהה, שאלה אותי החוקרת הממולחת מספר שאלות טריקיות לצורך זיהוי.
זה הזכיר לי כל כך את הסצנה הזו:


הסאגה נגמרה והתחיל סוף השבוע. עם התחלה כזו הוא יכול להיות רק יותר טוב.
אסיים בפנייה נרגשת לגנב:
יא חתיכת דגנרט... כבר שברת לי את הדלת וקרעת את הכבלים בניסיון להניע את הרכב ולהמשיך איתו אל עבר השקיעה (דרך מחסום ארז...), לפחות תהיה מקצועי ותצליח בגניבה, ינעל........
עכשיו תקעת אותי עם השתתפות עצמית של הביטוח ובזבוז של בוקר לשחזר את רשיון הרכב שלקחת. תזכיר לי את זה בפעם הבאה שיעלה לדיון נושא ההחמרה בענישה.