דון רפאל זיהה ביניהם גם מפרשים מוכרים של שרי מלחמה ותיקים וסוחרים עשירים. במסבאות שעל הנמל תפסו כבר הפייטנים ומספרי הסיפורים את מקומם מול האח והפליאו בסיפורי קרבות נושנים ושירים על ימי גדולתו של צבא עיר המפרשים.
הרחק בקצה הנמל, צדה עינו של דון רפאל את המפרש הלבן הכה מוכר שעליו סמל שלושת האריות.
"שומרי הקסם העתיק כבר כאן" אמר בכובד ראש לנער שלצידו.
כצפוי, המערכה הקרבה כנגד האביר הקוסם וצבא העיר האפורה מושכת את מלוא תשומת ליבם של שרי המלחמה, גדולים כקטנים, לוחמיהם ואזרחי הממלכה כולה. שומריו המסתוריים של הקסם העתיק לא יעזו להחמיץ מערכה שכזו.
הנער, טורס שמו, שהיה עסוק כל אותה העת בלהביט בפניו העדינות המשתקפות בפגיונו, הרים את עיניו ונחר בבוז.
תחושות מעורבות מילאו את ליבו של דון רפאל, שר הצבא העגלגל, והוא החל להרהר במערכה המתקרבת ובנער שלצידו, בעודו מלטף מבלי משים את זקנו המטופח.
הנער, חשב דון רפאל הוא הטוב שבלוחמיו ומטובי הלוחמים בממלכה כולה, וליבו ונאמנותו אינם מוטלים בספק, אך למרות זאת, זה זמן מה שצבאו נוחל תבוסה אחר תבוסה, על אף ביצועיו של הנער בשדה הקרב. מחשבותיו נדדו אל האזהרה המסתורית בדבר מרגלים בשורותיו, אך הוא ביטל אותן במהרה. אין לו זמן לעסוק בזה עכשיו.
לדון רפאל מרגלים משל עצמו, ובימים אלה היתה רשת מרגליו פרושה בעיר במטרה להבין את רחשי האזרחים. דיווחים של שוכני הצללים שהעסיק, אוששו את שהרגיש דון רפאל בעצמו זה זמן רב. אזרחי עיר המפרשים החלו מתמרמרים בחדרי חדרים כנגדו, ושמועות על הפיכה נלחשות בפינותיה האפלות של העיר ומשפתי השיכורים במסבאות הנמל.
"הקרקע בוערת תחת רגליי" חשב דון רפאל וידע כבר אז מה רבה חשיבותה של המערכה הקרבה כנגד יריבו הותיק ורב העוצמה מהעיר האפורה השכנה. הוא ידע שתוצאותיו של הקרב עשויות להכריע בשאלת עתידו כשר הצבא של עיר המפרשים. מעמד שרכש לעצמו בעמל רב.
מזה כעשור מנסים שרי הצבא השונים של עיר המפרשים להשיב את ימי תהילתה של העיר. הצבא האדום הנושא על דגלו את סמל הליברבירד, אותה ציפור מיתולוגית שראשה מופנה תמיד אל עבר הים, היה במשך שנים רבות גאוות הממלכה, עד שהופיע האביר הקוסם מצפונה המרוחק של הממלכה ושינה את סדרי בראשית.
"יוקרה רבה מדי מונחת על כף המאזניים" לחש דון רפאל, כאילו דיבר עם האופק.
הנער בתגובה, לפת לפתע את להב פגיונו בחוזקה, ובמשיכה חדה חתך את פנים כף ידו. זרם עדין של דם ניגר מידו הקפוצה והחל מטפטף לרגלי השניים.
"לעולם לא תצעד לבד" אמר הנער, וקולו מבוגר מכדי גילו. " את הקרב הזה אנצח בשבילך, דון רפאל!" נשבע הנער והמבט הנחוש בעיניו לא הותיר מקום לספק.
הנער צחק ופתח את כף ידו. החתך נסגר ונעלם לנגד עיניו המשתאות של דון רפאל.
"תמיד ידעתי שיש בו קסם מיוחד בנער הזה" חשב לעצמו דון רפאל והודה למזלו הטוב.
בראבו (סאונד של מחיאות כפיים)...
השבמחקרק שכחת להזכיר במילה או שתיים, את הטבח של דון רפאל, ג'וסף, שבישל לו את ארוחת הניצחון...
בחייך.... עלה לי באולקוס לכתוב את זה... אתה רוצה שיאשפזו אותי?
השבמחקפוסט מופת. גם צורה, גם תוכן, הכל בחבילה אחת...
השבמחקחן חן ידידי.
השבמחקהאם היית משבח אותו כך אילו התוצאה היתה הפוכה? :)
נראה לך?!
השבמחק