ביקורת

כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה, עמדתי בפני כמה החלטות חשובות באשר לאופיו של הבלוג והתכנים שאעלה לכאן.

האם להפוך את הבלוג הזה לבלוג אישי בסגנון "יומני היקר"? כזה שמשתף את כל העולם, וחלקו בהחלט לא וירטואלי, בחיים האמיתיים שלי.

האם להסתפק בפוסטים בדיוניים, או על גבול הדמיוניים? האם להצמד לנושאים ניטראליים כמו ספורט, שבו אולי לא יסכימו איתי אך לבטח לא יעלבו ממני, או להשתמש בפלטפורמה הזו כדי להשחיל את דעתי גם בנושאים מהותיים יותר (אם יש נושאים מהותיים יותר בכדורגל, זה נשאר ב"צריך עיון") ולפתוח אותם לדיון ולויכוח.

אחד החששות הגדולים הוא בפני הביקורת.

החששות הם מגוונים. איך אני מקבל ביקורת? בהומור, בהתקפה חזרה, ברצינות?

מה לגבי צנזורה? להשליט דיקטטורה קטנה משל עצמי ולהיות הצנזור הראשי והכל יכול, או להפגין פלורליזם וקבלה של דעות שונות?

ליכולת האישית לעמוד בפני ביקורת, יש משקל גדול בעיצוב אופיו של הבלוג.

לא הכל יודעים מראש, ובאופן אישי גיליתי את גבולות הביקורת שמקובלת עלי, ואת דרכי ההתמודדות שלי איתה. תוצר מעניין של כתיבת בלוג, שלא צפיתי מראש, ושלא בהכרח הייתי שם לב אליו מחוץ לבלוג.

אולי קל יותר להסתתר מאחורי המסכה של חזי השועל ולקבל כך ביקורת בחיוך, אך לפחות כיום, כשמרבית הקוראים מכירים גם את המוזר שמתחת למסכה, אני נוטה לבטל את השפעתה.

עדיין, אני נוטה שלא להכניס יותר מדי מחיי האישיים לכאן, ואולי תכנים כאלה מקומם יפה ביומן מתחת למזרון, אם בכלל יש טעם בלהעלות אותם על הכתב.

רק מילה לסיום, אני שמח לפתח כאן דיונים בכל נושא שאני מעלה ושמח כשאתם לא מסכימים, כי דיון בנושאים מוסכמים מועיל כמו להוסיף סוכר לשוקולד פרה. תרגישו חופשי להעלות בתגובות גם נושאים שהם לחלוטין אופ-טופיק לדיון. ותריבו ביניכם, זה חלק מהכיף (לפחות שלי כצופה).