ביום שבת האחרון, נפתח דיון משפחתי בנושא "גירוש ילדי העובדים הזרים" לפני ארוחת הערב. אין דרך גרועה יותר לפתוח את התיאבון מאשר דיון על נושא שאין לך שום השפעה עליו.
ברשותכם, אני אוותר על זכותי החוקית והמוסרית לצאת לרחובות ולהפגין, מפני שכבר מזמן הכלי הכל כך דמוקרטי הזה שנקרא הפגנה איבד מערכו (מה גם שאני לא מסכים לדמגוגיה סביב ה"גירוש" אבל בזה דנו כבר).
היום, בעידן של כותרות מתחלפות מדי שעה, ההתאגדות, כתיבת השלטים, קופירייטינג של סיסמאות קליטות, נסיעה וארגון ההפגנה, פשוט לא שווים את המאמץ ברמת עלות מול תועלת (יעילות מוגיצה... רואה? אני לומד מהר). הכותרת שתעשה ההפגנה תתחלף כעבור שעה כשיהודה לוי ונינט יכריזו שהם מתחתנים.
ויותר מזה, רוה"מ, השרים ובכירי הממשל בארץ יודעים גם הם מה ערכה של הפגנה, ובציניות אופיינית, מחכים שהכלבים יסיימו לנבוח.
מתי בפעם האחרונה ראיתם הפגנה שהביאה לשינוי? ואני מתכוון לשינוי אמיתי של מדיניות, לא איזו עצם במסגרת פשרה שהוכנה מראש למקרה שמישהו יקטר.
כבר שנים שישנה תחושה שהספינה הזו משייטת במים סוערים ללא קברניט, וללא כיוון. למרות תחרות השיער הלבן עם אחי הגדול, אני עדיין לא מבוגר מספיק כדי להתרפק על איזו נוסטלגיה, ולצערי, גם אם רציתי, אני לא זוכר קברניט עם מדיניות מאז רבין (ונשאיר את הדיון בעניין המדיניות של רבין בצד, כי ייתכן שאני סתם מקדש כאן איזושהי פרה... יסלח לי רבין).
ניהול של מדינה בעיניי, כמו ניהול של חברה, צריך להעשות בידי מקצוענים. בכל תחום המקצוען שלו.
אותו מקצוען צריך להציג תוכנית עסקית לניהול משרדו, בהתאם לתקציב שנקבע לו ולהיות אחראי לתוצאות המושגות מדי שנה. תכנון מול ביצוע, פשוט.
מתי פעם אחרונה עמד שר בנאום רשמי לציבור ופרש את תוכניתו לשנה, שתיים, ארבע הקרובות? ויותר חשוב, מתי בפעם האחרונה עמד שר בנאום לציבור ובו הציג את היעדים בהם עמד ואת היעדים שנותרו לו לבצע על פי התוכנית?
מתי בפעם האחרונה נתן שר את הדין או אולץ לפנות את מקומו בשל אזלת יד (ולא בשל תרגיל פוליטי)?
אני רוצה לחשוב שאנחנו, כבעלי מניות בחברה הזו, זכאים לקבל דין וחשבון מההנהלה.
אני לא מדבר כבר על מצע, ועל ההבדלים המגוחכים בין הימין לשמאל....למרכז.... זו כבר פוליטיקה. אני מדבר על אחריות מקצועית כלפי המשרד שהציבור הפקיד בידיו של שר.
הייתי שמח לראות רופא/מנהל בי"ח לשעבר בראש מערכת הבריאות. אדם שמכיר את הבעיות מבפנים ושיש לו הכלים להציע פתרונות, מבלי שמרבית זמנו תבוזבז בתמרונים פוליטיים וחיזוק הסופר-גלו לכסא, והדבר נכון לכל משרד (החל מהמדע והספורט וכלה בביטחון).
השיטה לא חדשה. אני לא אוהב את ההשוואות לארה"ב בד"כ, אבל כך עובדת השיטה האמריקאית. 2 מפלגות גדולות שחלוקות באופיין (שמרני וליברלי) אך לשתיהן ארסנל של אנשי מקצוע שמיועדים לאייש את משרדי הממשל. מעל הכל ישנה מדיניות, ויש תחושה של יד מכוונת. וזה חסר לי כאן.
עד מתי יסתתרו ראשי ממשלה כאן מאחורי וילון ההפחדות הבלתי פוסק של האיום הבטחוני למדינת ישראל, כדי לערפל את אזלת היד ביתר התחומים?
כמה זמן נסבול את התירוץ העלוב הזה ש"ממשלה בישראל לא מחזיקה שנתיים..."?! הנה יש ממשלה שטוענת ליציבות, ועדיין אני לא מזהה בה שמץ קצה של מדיניות.
אני מתחנן... אני לא יכול לשמוע יותר את רון קופמן... שמישהו יתחיל לעבוד שם למעלה.
כבר מזמן אמרתי שצריך להפריט את המדינה ולהעמיד בראשה מנכ"ל. עם יעדים והישגים וגם בונוסים לא יזיקו... אבל עובדי המדינה אשר דאגו לחוקק לעצמם "מערכת גרבצת" המטפלים בנושאים החשובים ביותר לקיום המדינה והחיים בה, עושים זאת כלאחר יד, בכל תחום ונושא לא משנה רמת דחיפותו והמעורבים בו.
השבמחקהרי שהמניפים העיקריים של המדינה הזו הם העצמאים ועדיף כל אחד מהם שינהל את המדינה ומחלקותיה. הרי שהמדיניות של רב עובדי המדינה (העצלים והרדודים בהשכלתם) היא לעשות פחות ולקבל יותר, אם אפשר להחתים כרטיס בבוקר ומיד לצאת לסיבוב קניות שמסתיים בעייפות רגליים בבית קפה ממול, אז מה רע, שלא לדבר על כך שמחצית הקניות נעשות בהנחה כזו או אחרת לעובדי מדינה שלמעשה העצמאים מממנים אותה, אותם עצמאים שנדרשים מהם כוחות על להתגבר על אותם מכשולים שעובדי המדינה מציבים להם מדי יום. הרי שאם הייתה קורלציה בין היכולות של העצמאים שלנו ועובדי המדינה שלנו היינו היום מעצמת על. אם אני הייתי מנכ"ל המדינה? הייתי מפטרת את כולם ומעסיקה עובדים צעירים ואנרגטיים בשכר מינימום על בסיס בונוסים. ושולחת אותם ללימודים רציניים ולא בבר אילן עם ההסדרים המגוחכים של אין-חובת-נוכחות-ומקבלים-את-התשובות-לפני-הבחינה-או 20 עמודים בלבד של בולשיט להתכונן לבחינה.
הסדרי הנוחות של עובדי המדינה בכל האספקטים של החיים יצרו מערכת של עובדים שבעים שאין להם סיבה טובה לקום בבוקר.
וכמו שאבא שלי תמיד אומר : גם כלב יאכל פטרוזיליה.
אם המדינה שלנו לא תנוהל בידי אנשים רעבים - רעבים ללמידה, יצירה, הצטיינות, קידמה, יוזמה ועוד, אז נמשיך להראות כמו שאנחנו נראים.
יאללה בואו כל עובדי המדינה ותבכיינו לי כמה קשה אתם עובדים ואיזו גזענית אני... בשטח, לא הייתי מחזיקים מעמד חצי יום במקומי...
השבמחקנגעתי בעצב חשוף, אה רוני? :)
השבמחקזה בסדר. אני שותף לביקורת.
היום התראיין אצלי אדיוט לתפקיד זכיין. שאלתי אותו מאיזה רקע תעסוקתי הוא מגיע (כי הוא לא טרח לשלוח קו"ח מפורטים...) והוא ענה בקריצה, אני עובד בעיריית נתניה, אתה יודע... עוזר לעוזר מנכ"ל העירייה, אחראי על האוכלוסיה הקשישה בעיר, אז יש לי הרבה זמן להרים עסק.
מה? אז אתה עדיין עובד ומחפש זיכיון אצלי כעסק צדדי? שאלתי אותו, והוא ענה... נו מה אתה כבד.. אני רוצה כסף קל בלי לעבוד קשה. למה אתה חושב שאני עובד שם בעירייה?
אמרתי לו שאני מקווה שהוא לא יתקשה יותר מדי לסגור את הדלת כשהוא יוצא...
שילך לעזור לקשישים אם יש לו זמן וירוויח את הלחם שלו.
ורוני...
גם כלב יאכל פטרוזיליה? :)
עוד ישללו לך את רשיון הבלוגריות אם לא תמחק הודעות ערסיות כמו שלי לא? זהבי עצבני פראייר לידי כשמדובר בעובדי מדינה... לא עצב, מערכת עצבים חשופה ונוטפת דם :-)
השבמחקסוף סוף קצת אקשן. כולם (כולל אותי) מנומסים מדי.
השבמחקתרגישי חופשי להגיב בערסיות. אני אדקור את מי שיבוא לשלול את הרשיון :) (כן.. כי ערס אמיתי יכתוב "אדקור")
מילה קטנה (ולא רצינית), בעניין העובדים הזרים,
השבמחקאתמול ב"ממלכה האדומה", אחד העובדים הזרים הצליח לשמור על מאזן מושלם ללא הפסדים בקרבות, בזכות שחצה את שער העיר היריבה בדקה ה-92...
איזה כיף. אפשר להתנפל על עובדי המדינה. טו איזי. אצל רוב עובדי המדינה הבעיה היא לא בעצלנות (למרות שגם זה מדד שהם יכולים להיבחן עליו). הבעיה היא הניהול. ניהול ניהול ועוד פעם ניהול. עבודה נכונה עם משאבים. סדרי עדיפויות. קומון סנס בהנהלה. כמו כל מקום עבודה יש עצלנים יותר ויש פחות. הבעיה היא לא בעובדים- הבעיה היא בהנהלה. שימו איש רציני למעלה ותראו איך הדברים זזים. דוגמא? בבקשה: רציתם איש מקצוע בכל משרד (רופא כשר בריאות וכו')- קיבלתם את יולי תמיר שאני לא חושב שיש מישהו יותר מתאים ממנה לשר החינוך על הנייר. גם אשת חינוך- פרופ' לפילוסופיה של החינוך, גם פוליטיקאית. קיבלתם את שרת החינוך הכי גרועה שהייתה כאן מאז ומעולם (כן, כולל לימור לבנת) (הכל לדעתי האישית הפרטית והמצומצמת, כן? שלא תהיה טענה של הוצאת דיבה וכו'). שרת חינוך אנמית שלא הבינה את תפקידה וחוץ מנזקים לא עשתה כלום. דוגמא הפוכה- בבקשה: בנאדם שאין לו טלויזיה בבית וש-95% מאתרי האינטרנט בעולם חסומים בפניו מפני ציווי דתי מונה לשר התקשורת. מגוחך, נכון? אריאל אטיאס היה אחד משרי התקשורת הכי טובים שהיו כאן מאז ומעולם. תבדקו אותי. למה? כי הוא איש רציני, חרוץ וחכם ויודע לנהל. ותאמינו לי שזה עולה לי בבריאות להחמיא למישהו מהמפלגה הגזענית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל (נושא לדיון אחר). בקיצור- אל תאשימו את הפיונים. אנחנו אשמים כי אנחנו לא מזיזים את התחת כדי לשנות את זה. אנחנו בוחרים שעוזי כהן ושות' (דוגמא בלבד) מנהלים לנו את המדינה (אגב, אומרים שהאיש היה אגדה בתחומו- האחראי על הגנים ברעננה) ולא מעמידים את הטובים והרציניים שביננו למשרות. ואתם יודעים למה זה? כי כל פעם שאיש ציבור מקבל משכורת גבוהה ומוצדקת (כי אחרת היה הולך לשוק הפרטי ואנחנו כחברה היינו מפסידים אותו) מתנפלים עליו בצווחות "אני- משלם- לו- את- המשכורת- מה- זאת- החוצפה- הזאת" ועוד יללות דביליות כאלה. בשביל איכות צריך לשלם. כל עוד נמשיך לרדת לחיים של אנשים מוכשרים שבחרו את המרחב הציבורי על מנת לעבוד בו הם יברחו ממנו. ואז אנחנו נפסיד.
השבמחקרוני אני משאיר את זה לך. זו היבלת של כולנו, אבל את הגרסא הנשית לדון קישוט.
השבמחק