7 סיבות לראות 22 גברים רודפים אחרי כדור

שוב זה קרה לי.

נכנסתי לדיון עתיק היומין על ספורט וכדורגל עם נציגת בנות המין היפה, ואני מתכוון לנציגה מהסוג שיעדיף לראות את פרק 3655 בסדרת המופת "היפים והאמיצים" אבל לא תבין לעולם מה אנחנו הגברים מוצאים בצפייה ב"22 גברים בוגרים שרודפים אחרי כדור"

אני לא מתכוון לנסות ולהבין את ההבדלים העצומים בין גברים ונשים (אלא רק לברך עליהם). מה שכן אני מתכוון לנסות הוא למצוא כמה שיותר הסברים רציונלים (ולא רציונלים) שבגללם אנחנו הגברים נמשיך ונצפה ב... נקרא לזה כדורגל כדי לקצר את הקלישאה.

1. האלטרנטיבה (1) - אחרי שהבנו שלחץ הדם שלנו שברירי גם כך, חדשות ואקטואליה הן לא אופציה. לא טוב לי לראות את אנשי הדת של איראן במדי הצבא האיראני יושבים ומתכננים את סופנו, ולא טוב לי לראות את צבי יחזקאלי מרייר כשהוא מדווח לי על זה. בכל מקרה מהמציאות הזו אני לא אתחמק, כי מי מבינינו באמת יכול?

2. האלטרנטיבה (2) - גרף האיכות של תוכניות הטלוויזיה בישראל הוא גרף ליניארי יורד, החל משידורי הניסיון של ערוץ 2 (ואני מחריג את העולם הערב כחסד נעורים). היות ואני עדיין לא בן 95, אני לא יכול להינות לחלוטין מערוץ 1, ותוכניות הריאליטי מצליחות להביא אותנו לשפל אנושי חדש, חדשות לבקרים, המפלט שלי יהיה כדורגל, ואם הוא באנגלית או ספרדית אז זה נשמע אפילו טוב יותר.

3. דרמה אנושית כתובה ביד נעלמה - בניגוד ל"בטי המכוערת", את הכדורגל כותב תסריטאי מוכשר, עלום שם, שלא מפסיק להפתיע, גם בלי שנגלה שאלי אוחנה הוא אימו מנישואין קודמים של יוסי בניון...
נכון, לא כל פרק בסדרה האינסופית הזו הוא יצירת מופת, אבל יש פרקים בלתי נשכחים. ירים את ידו חובב הכדורגל שלא יזכור גם בעוד 30 שנה את ג'ון טרי מחמיץ פנדל בגמר ליגת האלופות במוסקבה, ואת המבט שזורק ואן דר סאר תוך כדי זינוק לצד הלא נכון - מבט של מנצח.
אפילו המין היפה עצמו יתקשה לזכור מתי חזה בהתפרצות רגשות שכזו מצד רובצי הכורסאות הניאנדרטלים, וזה מש לא משנה אם היית אדום או כחול אז, התפרצות רגשות מסוג כלשהו היתה. אל תכחישו!

*זהירות - סכנת החלקה

4. פ-ר-סו-מות! - מי שניסה לראות תוכנית באחד הערוצים המסחריים מתחילתה ועד סופה מכיר את תחשות התסכול מכמות הפרסומות הבלתי סבירה הקוטעת את רצף השידור. אני אפילו לא נכנס למשימה הבלתי אפשרית שנקראת צפיית סרט בערוץ 2 בערב שישי. אני אסכים עם טענה נגדית לפיה הכדורגל אף הוא גדוש פרסומות, החל מתלבושות השחקנים, דרך שלטי הפרסום שמקיפים את המגרש וכלה בפרסומות שצצות בכל פעם שאיתן תבריזי שורק לפאול, אבל לפחות לא קוטעים את רצף המשחק ואתה יודע שיש לך 45 דקות ללא הפסקה יזומה לפיפי...

5. עיסוק אובססיבי בסטטיסטיקה - יש בנו, אוהבי הכדורגל (והספורט בכלל בעצם) איזשהו חיידק חובב סטטיסטיקה שלא יודע שובע. חשוב לנו לדעת מהו השער המהיר ביותר שנכבש בהסטוריה, מי כבש חמישיה אחרון, מתי ניצחה סטוק סיטי את מנצ'סטר יונייטד בפעם האחרונה (אף פעם) וההבדלים בין תוצאות בית לחוץ. חשוב לנו לדעת את אחוזי האחזקה בכדור וכמה כל שחקן רץ.
חשוב לנו כי זה הופך את המשחק ליותר מדעי, כזה שאפשר לנתח אותו ברמה אמפירית, להתווכח עליו ברמת גן ולחזות את המשך דרכה של הקבוצה ברמה נבואית. תשאלו את אח של השועל, הוא יכול ליצור לכם תחזית מדוייקת ממדגם של משחק אחד.
הסטטיסטיקה משרתת את שדרי הכדורגל וצופיו באותם רגעי משבר בהם אנחנו כמעט מסכימים עם הקלישאה הנשית על כדורגל, ומונעת מאיתנו לשלוח את היד אל השלט (סטטיסטיקה כמעכב רפלקסים מותנים)

6. הקבוצה שלך - בעבר היו אזרחי רומי בוחרים את הגלדיאטור החביב עליהם ומריעים לו, מהמרים עליו (לפעמים נגדו), משליכים עליו פרחים ואורז ומטבעות פלטינום אם הוא ממש מוכשר. הצרה האינהרנטית עם גלדיאטור היא שעד שאתה מתרגל אליו, הוא הופך מאחד שזורקים עליו פרחים, לאחד שדוחף פרחים (אם אתם מבינים למה אני מתכוון). הקבוצה שלך היא כבר קבוע. זה כמעט לא משנה מי משחק בה, היא שם לטוב ולרע. רצוי וצריך להשאר נאמן לה בהצלחות ובכשלונות ולהוריש למסכן הקטן שאתה קורא לו בנך את החיידק, או לנשל אותו מהירושה אם הוא בוחר פתאום את ליברפול(?!).
בעניין מטבעות הפלטינום, צר לי לבשר שלאפילו במגרשה הביתי של אריס סלוניקי כבר לא זורקים מטבעות - היורו פשוט שווה יותר מדי.

7. הקבוצות של החברים שלך - אקסיומה: החברים שלך לא מבינים כלום בכדורגל. וזה בסדר. אחרת אתה לא יכול להסביר את העובדה שהם גם חברים שלך וגם אוהדים את הקבוצה הלא נכונה, הרי לא תסתובב עם אנשים לא אינטיליגנטיים!!
אנחנו הגברים, יצורים תחרותיים. פעם היה לנו קל יותר להיות תחרותיים, היינו לוקחים כדור ומשחקים במגרש הקרוב לביתנו. היום החברים גרים רחוק, הם הורים לילדים, עצלנים, שמנים, עם לחץ דם גבוה ופלטפוס. מה נשאר? להיות תחרותיים באמצעות שליח.
איזה תענוג זה לקטר על הכושר הירוד של שחקני הקבוצה שלך כשאתה יושב עם 2 פיצות משפחתיות ענקיות, קולה ובירה וכמות אוכל ל-6 להקות תוכים לשנה?!
בינינו, מזל שהחברים שלך לא מבינים כלום בכדורגל, שהרי זה כל כך הרבה יותר כיף לחגוג ניצחון על הקבוצה של החבר.
כן אני מודע לזה שזה עובד רק כשאתה מנצח. אבל באמת אין שמחה גדולה משמחה לאיד :)


אני אפסיק כאן ואתן לכם להוסיף, אם יש לכם.
רק קחו דבר אחד בחשבון - זה לא ישכנע אף אחת...