הבוקר, שלא כדרכי, האזנתי לחדשות "קול ישראל" במקום למוזיקה. ככה זה כשלא טוענים את האייפוד.
כמובן שלא הצלחתי לחמוק ממהדורת חדשות, ואם הייתי מצליח, ודאי הייתי נופל ברשתו של מבזק. מתוך 6 הדקות שהוקדשו למהדורת החדשות של השעה 8:00 הוקדשו 3.5 דקות לסיפור הבא:
צעירה בשם נטליה בלנשרד (קוויבק, קנדה) יצאה לחופשת מחלה ארוכה מעבודתה בחב' IBM לאחר שהחלה סובלת מדיכאון עמוק. בזמן מחלתה, חיה על קצבת מחלה מטעם חברת הביטוח.
עובד חרוץ של חברת הביטוח ערך מחקר קצר באשר למחלתה של הגב' בלנשרד, שתוצאתו היתה הפסקת תשלום הקצבה לבלנשרד, בטענה שתמונות שפרסמה ברשת פייסבוק, בהן היא נראית מבלה עם חברותיה, שמחה ומאושרת, מעידות שלכל הפחות היתה יכולה לשוב לעבודתה (שלא לומר, מעידות משהו לגבי טענת הדיכאון העמוק).
אח"כ, נכנס הקריין לטענותיה של בלנשרד ("החופשה היתה בהוראות הרופא") וטענות עורכי דינה ("מוכחש שיש גב' בשם נטליה בלנשרד, ואם יש כזו, היא לא אחראית למעשיה, ואם כן אחראית אז רק כלפי שכר טרחת עורכי דינה...") וטענות הרופאים המטפלים ("נטליה מי?").
ואני, שרגיל לשמוע בחדשות רק על אונס קבוצתי שהסתיים ברצח משולש שמעורבים בו ערבי, אתיופי, בן טובים וגננת, מצאתי את עצמי מחוייך מכל הפרשה והזמן המוקדש לה.
הרי מי מאיתנו לא רוצה, שהחדשות בישראל יודיעו ביום רע במיוחד, שהקרנף שכולנו ציפינו לו בספארי ברמת גן נולד דווקא קרנפה...?
אבל המסר מובן...
עובדות התיק המשפטי הזה כלל אינן חשובות, וייתכן שהגב' בלנשרד צודקת בכל טענותיה, אבל כרגע היא זו שצריכה להוכיח שאין לה אחות.
האח הגדול, בדרכו העדינה, מזהיר אותנו, משתמשי הרשתות החברתיות (פייסבוק ודומותיה) את אותה אזהרת מירנדה שכולנו מכירים מהסרטים ההוליוודים:
כמובן שלא הצלחתי לחמוק ממהדורת חדשות, ואם הייתי מצליח, ודאי הייתי נופל ברשתו של מבזק. מתוך 6 הדקות שהוקדשו למהדורת החדשות של השעה 8:00 הוקדשו 3.5 דקות לסיפור הבא:
צעירה בשם נטליה בלנשרד (קוויבק, קנדה) יצאה לחופשת מחלה ארוכה מעבודתה בחב' IBM לאחר שהחלה סובלת מדיכאון עמוק. בזמן מחלתה, חיה על קצבת מחלה מטעם חברת הביטוח.
עובד חרוץ של חברת הביטוח ערך מחקר קצר באשר למחלתה של הגב' בלנשרד, שתוצאתו היתה הפסקת תשלום הקצבה לבלנשרד, בטענה שתמונות שפרסמה ברשת פייסבוק, בהן היא נראית מבלה עם חברותיה, שמחה ומאושרת, מעידות שלכל הפחות היתה יכולה לשוב לעבודתה (שלא לומר, מעידות משהו לגבי טענת הדיכאון העמוק).
אח"כ, נכנס הקריין לטענותיה של בלנשרד ("החופשה היתה בהוראות הרופא") וטענות עורכי דינה ("מוכחש שיש גב' בשם נטליה בלנשרד, ואם יש כזו, היא לא אחראית למעשיה, ואם כן אחראית אז רק כלפי שכר טרחת עורכי דינה...") וטענות הרופאים המטפלים ("נטליה מי?").
ואני, שרגיל לשמוע בחדשות רק על אונס קבוצתי שהסתיים ברצח משולש שמעורבים בו ערבי, אתיופי, בן טובים וגננת, מצאתי את עצמי מחוייך מכל הפרשה והזמן המוקדש לה.
הרי מי מאיתנו לא רוצה, שהחדשות בישראל יודיעו ביום רע במיוחד, שהקרנף שכולנו ציפינו לו בספארי ברמת גן נולד דווקא קרנפה...?
אבל המסר מובן...
עובדות התיק המשפטי הזה כלל אינן חשובות, וייתכן שהגב' בלנשרד צודקת בכל טענותיה, אבל כרגע היא זו שצריכה להוכיח שאין לה אחות.
האח הגדול, בדרכו העדינה, מזהיר אותנו, משתמשי הרשתות החברתיות (פייסבוק ודומותיה) את אותה אזהרת מירנדה שכולנו מכירים מהסרטים ההוליוודים:
"You have the right to remain silent. Anything you say CAN and WILL be used against you in a court of law"
נכון, כולנו ידענו את זה מראש, אבל זו פעם ראשונה שאני נתקל במקרה רשמי בו עושים שימוש בחומר, שהעלה אדם לפייסבוק, כנגדו.
שימו לב מה אתם מעלים, ומה אתם כותבים שם. מעבר לכרטיס ביקור לא רשמי (שיצוץ כשתנסו להתקבל לעבודה) הוא גם מקור מידע זמין עבור האח הגדול.
ראו הוזהרתם.
טוב הרבה זמן לא הגבתי אז..
השבמחקקודם כל אני מסכים שזו כבר בעיה, אני חייב להודות שלא הבנתי את הקטע של כל הרשתות החברתיות למה זה מעניין כל כך הרבה אנשים שמישהו נכנס לשירותים בקוויבק , בעיקר אני לא מבין את התחרות הזו של למי יש יותר חברים ברשת החברתית. מי רוצה הרבה חברים מספיק רצת ושיהיו אמיתיים