יש רגעים שמישהו כבר תאר טוב ממך. שכל מה שנשאר לך זה להביא את הדברים בשם אומרם.
The road not taken
"Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;
Then took the other, as just as fair
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that, the passing there
Had worn them really about the same,
And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.
I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
two roads diverged in a wood, and I --
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference."
Robert Frost, 1916.
אני לא מבין, אתה מביע חרטה על הקבוצה אותה בחרת לאהוד...??? אם היתה חוזר אחורה היתה בוחר בדרך השנייה?
השבמחקמה"צ
צר עולמך כעולם נמלה אה?
השבמחקלא הכל כדורגל.
רגע... מה אני אומר?! שוב התבלבלתי בכדורים???
ברור שהכל כדורגל!
ואני כבר חשבתי שיש לך תקנה...
השבמחקכנראה שהשמועות נכונות ואין ישועה לרשעים,
גם מנוחה אין אבל את זה אתה כבר יודע :)
מתנצל, לתומי חשבתי שהבלוג הזה קשור רק לכדורגל, ואז ראיתי את הסרטון של האייקידו...
השבמחקאבל לאחר עוד מחשבה קלה הגעתי למסקנה, שמאחר וגם ברעיון החזרה לאייקידו אתה בועט, אז אפילו זה קשור לכדורגל...
מה"צ
כותרת הבלוג מדברת בעד עצמה. הבלוג הוא גם על כדורגל.
השבמחקפילוסופי כדורגל יגידו לך שאכן כדורגל הוא חזות הכל. באשר להתנצלות שלך, ענה פעם הגנרל שוורצקופף, כשנשאל אם הוא סולח לסדאם חוסיין, שאין זה מתפקידו לסלוח. רק לסדר את הפגישה עם זה שבסמכותו לסלוח.
ומה זה מה"צ? סליחה על הבורות...
מני הצב? יש לו כבר ראשי תיבות???? עלה לו השתן לראש הא?
השבמחקאם אתה מקושר ויכול לסדר לי פגישה, יש לי הרבה מה לאמר לו... :-)
השבמחקובעינייני שתן, אין לי מושג תשאל את צופית...
בעניין השתן, קיבלתי תשובה סופית שאתה חף מפשע. אבל שלא יעלה לך השתן לראש...
השבמחקבעניין החרטות, הפעם הפוסט באמת לא על כדורגל. אני בטח מזדקן אבל יש חיים אחרי מנצ'סטר יונייטד...
וואי, באמת שהשיר הזה גורם לחשוב ומביא איתו הרגשה מאוד מוכרת.
השבמחקרב הזמן, בפעילות היומיומית שלנו אנחנו נמצאים בדילמה זו או אחרת. מן מצב מתמיד של דואליות. אך לפעמים מגיעות הדילמות הגדולות יותר, אלו שמדירות את שנתנו ומסיבות את תשומת ליבנו.
לא אחת יצא לי לבחון את עצמי מגיבה למצב בחירת דרך אחת על השניה. אני מוכרחה לציין שלמרות שעם השנים הדילמות מקבלות משקל כבד יותר, הכרתי ונסיוני במצבים אלו הם אלו שהופכים את המצב לניסבל יותר.
זה מאוד יפה לתאר מצב של דילמה כשתי דרכים כשלמעשה הרגשת הדואליות נמשכת גם אחרי שיצאת מצומת הדרכים ובחרת בדרך השניה ולא האחרת. הרגשת הפיספוס היא רושם חזק שלעיתים מלווה אותנו לזמן ממושך. אני חושבת שדווקא ביגלל שנוצר רושם חזק כ"כ, זה מאפשר לנו לשוב ולבחון את המצב לאחר שעבר זמן מה ודרכנו כבר נפגשו בעוד דרכים והתנסנו, חווינו ולמדנו דברים חדשים. אז אולי, באותה נקודה הדואליות מתחברת לאחת וישנה הבנה וזה ברור כשמש למה נבחרה הדרך השניה ולא האחרת.
גם זו יוצרת רושם חזק, אולי יותר מהקודמת, כי כך הטבע לימד אותנו שיעור וחשף לנו את ניפלאותיו: שאומנם בתוך הכאוס הגדול שבו אנו חיים ישנו סדר גדול וחזק ממנו!