השליח הצעיר דהר על סוסו מלונדון הרחוקה ללא עצירה. ליבו החסיר פעימה כשנכנס בשערי העיר האפורה.
משהו קורה לו בכל פעם שהוא נכנס בשעריה של העיר הזו, משהו שמעולם לא הצליח להסביר לעצמו. אין בה בעיר הזו דבר, אך בכל זאת שוכנים בה טובי אבירי הממלכה.
מבלי לעצור זינק השליח מעל גב סוסו המיוזע ורץ במעלה המדרגות, ליבו פועם מהתרגשות.
ביראת כבוד נכנס לחדר העבודה המואר באורם של צמד נרות נוטפי חלב, ובידיים רועדות מסר את המגילה החתומה בסמל שלוש האריות לידיו של האביר הקוסם, סמוק הלחיים.
ידיו המנוסות של האביר הקוסם פותחות את המגילה בהתרגשות, כאילו היתה זו המגילה הראשונה שקיבל.
"דחף אותה סיזיפוס עד לראש ההר
הנח אותה סיזיפוס, והיא תיפול מחר
עכשיו הסתכל סיזיפוס כיצד היא מתגלגלת
חבק אותה סיזיפוס, אל תהיה ילד
צוחקים עליך סיזיפוס, המשך בעבודה
החידה היא עונש סיזיפוס והעונש הוא חידה
רד למטה סיזיפוס... היא מוטלת ומחכה
עכשיו תרקוד איתה סיזיפוס, תן לה נשיקה
בציפורניים סיזיפוס, עד כלות כוחך
מחיאות כפיים סיזיפוס. ההרים, קהלך"
המילים במגילה נעלמות בזו אחר זו עם קריאתן, ואחריהן מתפוגגת לה גם המגילה במופע מרהיב של עשן אדום כחול.
מבלי משים נודדות עיניו של האביר הקוסם למפת הממלכה המפולגת שעל הקיר.
"כל שנה מחדש..." הוא ממלמל במבטא קשה, כמעט שוכח את השליח הרועד שלפניו. "גש, קרא לגנרל נוויל." ציווה על השליח וזה שמח על ההזדמנות לעזוב את המקום לפני שליבו יבגוד בו.
"...כל שנה מחדש..." נאנח האביר הקוסם כשהוא מתייחס לקסם העתיק המוטל על הממלכה.
בכל שנה נאלצים שרי המלחמה להלחם זה בזה על השליטה בממלכה. שליטה מתוקה אך קצרת מועד. בכל שנה, בסביבות החודש השמיני מחזיר אותם הקסם העתיק לנקודת ההתחלה.
"כל שנה מחדש... הזמן חוזר לאחור, אבל אנחנו לא הופכים צעירים יותר, אה בוס?" עונה לו קול מפתח חדר העבודה.
האביר הקוסם מרים את עיניו ומחייך לגנרל הותיק שבפתח. "ברוך הבא גארי ידידי, בוא, יש לנו המון עבודה"
בינתיים, בצידה האחר של העיר האפורה, מתפוגגת מגילה דומה בענן אפור כחול בידיו של שר המלחמה המזדקן, מארק יוז.
"הנה זה מתחיל, שוב" הוא אומר ללוחם המצולק שכורע מולו.
"קום, קרליטו. ספר לי מה למדת על ידידנו האביר הקוסם פרגוסון." הלוחם המצולק קם על רגליו ודומה שקומתו לא השתנתה, וחיוך זדוני הפך את תווי פניו לעוד פחות נעימים.
חזי..כתוב מקסים..אני כבר עובדת על התלבושות להפקה :))
השבמחקאהבתי, מקסים.
השבמחקהכבש השבעה עשר
תודה מיוחדת ליהונתן גפן על השיר לסיזיפוס.
השבמחק