בשעה 01:20, בעיניים טרוטות ישבתי מול יורוספורט וראיתי את גמר ה- US OPEN בין פדרר ודל-פוטרו הארגנטינאי.
התוצאה היתה 3:6 ; 2:3 לשוויצרי
הספקתי לראות את השוויצרי מחזיר חבטה בלתי אפשרית מאחורי הגב, מפסיד את הנקודה, ומחייך.
מיד אח"כ הגיע אייס של פדרר שעליו מחה הארגנטינאי לשופט, בלי שום סיבה, וזכה מן ההפקרב"כדור חוזר" (כמו שאומרים אצל השועל בשכונה, נגמרו לו ה"התרגזויות").
בשלב הזה נכנעתי לעייפות ושכנעתי את עצמי, שאין טעם להלחם בניקורים, ושבלאו הכי, הארגנטינאי עשה עכשיו טעות מרה והרגיז את הטיטאן המנומנם ששיחק מולו בהילוך ראשון. רק כדי להוכיח את הנקודה, השלים פדרר אייס נוסף.
זמן לישון, חשבתי, ובירכתי את פדרר על תואר נוסף.
הבוקר פתחתי את עיתון הספורט והכותרת היתה: "המגדל מטנדיל נגע בשמיים של ניו-יורק"
מה??!! שפשפתי את עיניי, רק כדי להיות בטוח.
דלפו ניצח??(דלפו.. כן.. אם שכונה, אז עד הסוף)
זהו! לא מפסיד יותר שום אירוע ספורט יותר לעולם!
(עכשיו עוה"ד שבי מחפש את הדרך לרדת מהעץ המטופש הזה, שעליו טיפסתי, והוא (עוה"ד) הרגיע אותי שנפרש פירוש מרחיב למונחים "מפסיד", "אירוע" ובמקרה של נבחרות ישראל... גם את המונח "ספורט".)
אבל הלקח ברור. בעולם טלוויזיוני שבו אפילו תוכניות ריאליטי נידונות לסוף ידוע מראש, המפלט האחרון לדרמה אנושית אמיתית שלא דורשת מטוסים שנופלים מהשמיים, הוא עולם הספורט. שם באמת, כמו שאומרת הקלישאה, הכל פתוח.
לתשומת לב הקורא אלישע לוי, לקראת המפגש הערב עם באיירן מינכן.
אני עם השועל אבל רגע. רגע. בוא נשחק משחק קטן. פיינט גינס למי שמצליח לזכור יותר מ- 10 משחקי כדורגל שהוכרעו ממש-ממש בסוף, במשחק מותח שאכלתם את הציפורניים ממתח, שהיה כל כך מותח, שידעתם שכל שניה הכל יכול לקרות. ואל תגידו לי מנצ'סטר-ביירן, זה ברור מדי (וגם לא נכון- מנצ'סטר שיחקו חרא באותו משחק. הם שיחקו בדיוק 5 דקות אבל את ה- 5 הנכונות). גם לא מכבי חיפה הפועל תל אביב ב- 1986(לא יעזור בית דין, היה נבדל! וחוצמזה חיפה שיחקה בונקר במשחק הזה- איכס על שרף)ואל תגידו לי סנדרלנד-מידלסבורו במחזור ה- 13 בשנת 1976. אני מתכוון למשהו אמיתי, עם מעורבות רגשית מיוחדת, משחק אליפות או גמר גביע, מונדיאל או אליפות אירופה, צ'מפיונס או אופ"א. עכשיו (ואני יודע שאני נכנס לשדה מוקשים אך אני עושה זאת בגאון!) תנסו להיזכר בכמה משחקי כדורגל הייתה לכם את ההרגשה הזו. אני, שאיני עכבר ספורט כמו השועל (אה, עכבר-שועל, מצחיק...)יכול לשלוף מהשרוול 50 משחקי כדורסל שהתקיימו ונגמרו ככה. אז על אף אהבתנו הגדולה למשחק הכדורגל אין, לא היה ולא יהיה משחק מרתק, מאתגר, מהנה, מותח, מרטיט משגע ומשוגע כמו כדורסל. עדי גורדון אחד, לבד, (שלא לדבר על ברקוביץ)ניצח במו ידיו יותר משחקים מותחים כאלה ממה שאתם יכולים לזכור סה"כ בכדורגל. אז תנו כבוד. וחוצמזה, מתי ראיתם פעם אחרונה בכדורגל מישהו כמו דניס רודמן?!
השבמחקאנונימוס יקר,
השבמחקאני אתחיל, ואתן לכל מי שמעוניין להמשיך מכאן.
(ואגב, גם אני יכול למחוק מרשימת המשחקים הגדולים בכדורסל את הגדולים באמת ואז נראה אותך, קוסם יקר, שולף את החמישים מהשרוול בכזאת קלות), אבל...
נניח בצד את ההבדלים העצומים בקצב ובאופי המשחקים בין כדורגל וכדורסל, שעשויים להביא ליותר משחקים צמודים בכדורסל, אבל הדרמה היא זהה תמיד.
גמר ליגת האלופות בין ליברפול למילאן, זוכר?
גמר גביע העולם ברזיל נ' צרפת - דרמה שעולה אפילו על כדורגל... האם רונלדו הורעל?
בערך כל משחק של אנגליה נ' ארגנטינה, אבל בטח זה במונדיאל האחרון.
דייויד בקהאם מעלה את אנגליה למונדיאל מול יוון בבעיטה חופשית בדקה ה-90.
רמת גן זוכה בגביע המדינה...
מהפך מ- 3:0 במחצית, ל- 5:3 של יונייטד על טוטהאם, זוכר?
משחק קשירת השרוכים של איתן טייב :)
דוגמא טרייה, הפועל ת"א מנצחת בדקה ה-87 את סלטיק...
זה עוד בלי לפתוח גוגל ולרענן את הזיכרון...
דניס רודמן? הצחקת אותי.
לכדורגל תמיד יהיה את פול גאסקויין שלידו דניס רודמן הוא האמא תרזה.
כבודו של הכדורסל במקומו מונח, אבל בחייך...
4 מיליארד זבובים לא טועים...
פול גאסקוין לא דפק את מדונה. אחי, פול גאסקוין?!
השבמחקזה המדד שלך למופרע? לשכב עם מדונה?
השבמחקחצי מהרקדנים שלה אם ככה צריכים אשפוז.
לצבוע את השיער בירוק ולעשות כמה פירסינג בפרצוף זה אמנם צבעוני, אבל לא מתקרב לטירוף שקוראים לו פול גאסקויין. קצת כבוד...
רודמן העיז לעלות שיכור למשחק גביע עולמי?