בכל אופן שמחתי על ההזדמנות להצטרף לחבר ולראות את ההופעה של Faith No More בהאנגר בגני התערוכה, במיוחד כשמעבר לכביש מלכת המיינ-סטרים הרקידה חצי מדינה.
Faith No More היו גדולים כשהייתי בתיכון, הם היו ענקיים אתמול.
מייק פאטון, שאביו אסיר ואימו לטאה (כך מספר לי החבר ר'), עלה לבמה בעיניים מוטרפות וחליפה אדומה שמיד זיכתה אותו בנקודות זכות בספרו של השועל.
את השיר הראשון ביצע כשהוא נשען על מקל הליכה, כאילו להזכיר לכולנו שהוא כבר לא ילד. המקל לא שרד עד סוף השיר וכשהתחיל השיר השני כולם כבר שכחו את השיער הלבן של רודי בוטם הקלידן, את הכרס של בילי גולד הבסיסט ואת הקמטים של המתופף, מייקל בולדין.
אז חוץ מהשיכור שהתבלבל לרגע וחשב שהוא יושב על הטריבונה בטדי כשצעק "מי זאת מדונה? מי זאת מדונה? מי זאת מדונה? (מדונה במלעיל כמובן), היה באמת טוב. בעצם, אולי גם קצת בזכותו היה טוב.
פאטון האדום מצטרף לרשימה יפה של אדומים ישנים שעדיין עושים רק טוב, כמו יין של ויתקין (קצת פירגון לחבר, למה לא?), סטייק מיושן, וריאן גיגס. ולאו דווקא בסדר הזה.
ברכות ואיחולים לפתיחת הבלוג!!!
השבמחקאמנם כידוע לך אני אוהד ליברפול (הקבוצה!!!), אעפ"כ אחזק ידיך בפתיחת בלוג זה.
פתאום כשאני חושב על כך, נזכרתי שהפסדת מולי בהתערבות לא מזמן (כדורגל, אלא מה...?).... אז אני מקווה שכחלק מהסדר הנושים של אפריקה ישראל, תכניס גם אותי לרשימה...
חוצמזה - אחרי שהברזת לי מהריצה בסאן פרנסיסקו, מקווה לראותך בריצת נייקי.
תמשיך לכתוב יפה, בחן ובהומור שנון!
מחברך לספסל הלימודים ומצה"ל ההוא...
מילים בסלע! מסכימה לחלוטין, פיית' נו מור נתנו הופעה מצוינת... אח, כמה חבל ששנות התשעים חלפו עברו מזמן. איש יקר, ברכות להולדת הבלוג. מי יתן שיגדל למצוות ולמשפטים טובים, אמשיך לעקוב.
השבמחקאורית.
תודה תודה :)
השבמחקכמה טוב לשמוע ממך שוב. ברוכה הבאה לעולם האלטרנטיבי שלי