אתמול ראיתי ילד בן 12 משחק באחת הגרסאות של משחק המחשב SIMS וקיבלתי סחרחורת.
למזלי, גם הילד איבד את הידיים והרגליים בקצב המסחרר של המשחק וסגר את המחשב בתסכול. לזכותו יאמר שהוא שלח 25 הודעות ס.מ.ס, רדה באחותו ואכל ארוחת ערב במקביל. אבל בכל זאת, לא הייתי רוצה לדעת איך הייתי מרגיש אם היה משתלט גם על המשחק.
משהו בקצב החיים שלנו פשוט לא הגיוני. הכל מתייעל, מתקצר, הופך קטן יותר, מהיר יותר ובכל זאת אין לנו זמן לכלום. הפתרון של הגששים, לקום שעה קודם, פשוט לא מספיק כבר.
הקצב כל כך מהיר, שנדרשת יכולת על טבעית להפנים הכל, לברור את המוץ מהתבן, להינות.
הסרט זמנים מודרנים, של צ'פלין, מתחיל בנהירה המונית של פועלים ליום העבודה. היחיד שעצר בסתר לעשן סיגריה (צ'פלין) קיבל נזיפות מהבוס. זה היה ב-1936(!!), מה הם ידעו אז על קצב??
הכבישים שסללו לנו, נועדו לקצר לנו את הדרך, להביא אותנו אל היעד מהר יותר. אבל כמה מהארץ אנחנו מפספסים בגלל הכבישים האלה?
נסעתי על כביש החוף וחשבתי... מה נמצא שם, 500 מ' מזרחה? מה הסיכוי שאדרוך שם אי פעם ברגל?
עברתי לנתיב הימני והאטתי לרגע, רק כדי לראות טוב יותר מה אני מפסיד שם, וזכיתי לצפירות של נהג חסר סבלנות מאחורי.
לצד הכבישים יש פרסומות. אין סוף פרסומות למוצרים שאין לנו צורך בהם. הכמות כה גדולה, שבייאוש אנחנו פשוט מתעלמים מכולן. מסכנים המפרסמים שבטח השקיעו כמה דקות של מחשבה יצירתית שהולכת לטמיון.
הגעתי הביתה וניסיתי לעקוב אחר מתקפת הסקופים בעשרות מהדורות חדשות. נסיון שנדון מראש לכשלון. ובעצם, מה הטעם? הרי מיד יגיע סקופ חדש, אלים יותר, צהוב יותר, עילג יותר שיתחליף גם הוא לפני שנצליח לעכל אותו.
איכשהו, תמיד לפני היום האיטי בשנה (יום כיפור), אני נזכר או שמזכירים לי שאפשר ורצוי להינות קצת מהאיטיות, ושישנם תחומים שזה אפילו הכרחי (אוכל, חברים, אהבה).
על "ההנאה שבאיטיות" ו-"בשבח האיטיות" כתבו כבר קונדרה ואונורה (בהתאמה) ופיתחו תיאוריות של יעילות איטית בעבודה, בחיי המשפחה, באהבה. הם רק שכחו שאם אתה מוריד לרגע את הרגל מהגז, העולם לא מאט יחד איתך. אבל בכל זאת, ביום האיטי ביותר בשנה, אפשר לפנטז גם על חיים בהילוך ראשון.
אני כופר. אמיתי. לא מנוחות, לא משנאה, לא מבורות, לא מידיעה. באופן הכי בסיסי אני פשוט לא מאמין בבורא עולם ועוד פחות מאמין בדתות שגם אם היה בורא עולם אים להן שום קשר אתו. הדעות שלי בעניין זה ידועות למכרי ולחברי וזה לא משהו ספציפי נגד היהדות. זה נכון לגבי כל האלוהים וכל הדתות שאני כמובן לא מכיר את כולן ואפילו על היהדות אני יודע פחות ממה שהייתי רוצה לדעת. יום כיפור הוא משהו אחר מבחינתי. קודם כל הרעיון הוא רעיון פילוסופי מאוד נחמד. גם הביצוע שלו מאוד יפה. אני בעיקר אוהב את הביצוע שלו. אי אפשר שלא להתרגש מהדרך שבה הוא מבוצע- ואני מדבר ברמה החילונית שלו. יום כיפור הוא גם ההוכחה הניצחת והסופית לכך שלא צריך במדינה שלנו חקיקה דתית וזאת מאחר ויום כיפורים מראה שקונבנציה חברתית מתקבלת באופן הרבה יותר שלם אם היא לא נכפית על ידי חוק. חוק החמץ האווילי לא יצליח לעולם למנוע מכירת וצריכת חמץ בפסח אך ורק כי הוא חוק. זה צריך לבוא מבפנים. העובדה שכמעט אף אחד (למעט כאלה שעושים להכעיס ואני לא נמנה אתם) לא נוסע ביום כיפור לא נובע מחוק. אין חוק כזה. זה פשוט החלטה מקסימה של החברה שלנו. ואף הנביא היונק דיבר על פנטזיה של חיים בהילוך ראשון אני מעדיף להקדיש את היום הזה לפנטזיה של חיים ללא חוקים דתיים. ללא חיוב נישואים וגירושים ברבנות, ללא חוק החמץ, ללא חוק טל (זה עובד לשני הכיוונים), ללא הסחיטה בענייני הכשרות. אני מפנטז ביום הכיפור על מה שאני רואה מול העיניים- אפשר לחיות במדינה המשוגעת הזאת גם בלי כפייה חילונית או דתית. הגשר הזה לא יקום מכוח הפעלת הרשות המחוקקת או המבצעת. הגשר הזה- שמטרתו תהיה להביא את האנשים משני קצוות הגשר להיפגש על הגשר ולא להעביר את כולם לצד השני כמו שאריה דרעי רוצה (מי שראה את הראיון שלו אצל אברי גלעד מבין היטב על מה אני מדבר), יקום לבד. לא בכוח, לא בכפייה. אם זה אפשרי- זה יקרה. אם לא- לא.
השבמחקחזי..
השבמחקאני מצאתי שאם את החלק הנחוץ של החיים חיים בהילוך 5 ו"מתיעלים" אז אפשר את החלק האישי של החיים לחיות בהילוך ראשון
אבל זה רק אני וההילוך ראשון שלי מספיק מהיר כדי שלא יעקפו אותי...(-:
מוגיצה :)
השבמחק(מוזר... פעם זה היה הכינוי שלי לא?)
מה הוא החלק הנחוץ? אם כבר אנחנו חושבים פילוסופית?
אנונימוס שהוא לא כל כך אנונימוס,
השבמחקללא ספק תגובה ראויה וזווית ראייה שרבים יכולים להזדהות איתה בישראל.
השאלה הנשאלת, אם נעשה פראפרזה מאיש מוזר אחד... "מה אתה עשית בשביל מדינה?"
וכדי שלא תבין אותי לא נכון, אני לא מתכוון לרגע שלא תרמת למדינה, נהפוך הוא.
כוונתי היא מה אתה, ושכמותך (שאני נמנה עליהם) עושים כדי לקדם את חזון אחרית הימים שתארת?
נדמה לי שאין לנו את היכולת למצוא מספיק מכנה משותף ותמריץ שיניע אותנו לפעולה.
מה יש לעשות? אבסורדי ככל שיישמע יש לפעול במישור המשפטי והחוקתי. לשלוח מה שיותר נציגים לכנסת, להיות מעורב פוליטית על מנת בטל חוקים גזעניים, לפסול מפלגות גזעניות (ויש לנו לפחות 2 כאלו במדינה, ואפילו חשובות מאוד)על ידי בתי המשפט,לבטל חוקים דתיים ולתת לציבור להחליט איך הוא רוצה לחיות את החיים החברתיים שלו. כאשר החוקים האלה יבוטלו תהיה בחירה טהורה של החברה מה היא רוצה לעשות. תחליט החברה שהיא רוצה חתונות דרך הרבנות מקובל ובכבוד. רק תן לי אתה אפשרות להתחתן אחרת וכך מי שירצה שיתחתן דרך הרבנות ומי שלא-לא. כך גם אוכל לדעת מה מקומי פה בארץ- מיעוט נרדף על ידי חוק וכפיה או ציבור חופשי. אמר לי פעם עו"ד בכיר (לעניין הכשרות בפסח שמכירתו אסורה על פי חוק) שלכל מדינה יש מאפיין משלה. הקטע שלנו זה הכשרות בפסח. אני יכול להבין את זה (על אף שזה פוגע באינטרס שלי), אבל אני מאמין שזוהי קונבנציה חברתית- בדיוק כמו יום כיפור- ועל כן אין לחייב אותה בצורת חוק. מי שלא רוצה חמץ בפסח- שלא יקנה ושיחרים מקומות שמוכרים. מי שירצה, יצרוך ומי שלא- לא. זה כל כך פשוט. ואחרי שגמרנו את הריכוך המשפטי- אני בטוח שהחברה שלנו תהיה הרבה יותר נעימה ופשוט תזרום יותר בחופשיות. ברור? חופשי!
השבמחקשבי השבלול... ציפיתי לשם יותר מקורי.
השבמחקלגופו של עניין, מה שאתה מציע הוא לפעול דמוקרטית למגר הליך דמוקרטי.אחת המפלגות הגזעניות החשובות שאתה מדבר עליהן מייצגת אחוז לא קטן באוכלוסיה.
אני מכבד מאוד את הרצון שלך לפלורליזם אבל לא כל המדינה מקבלת פלורליזם ואם המייצגת הנבחרת החוקית של הרוב (הקואליציה) שומרת על הסטטוס קוו, זה צריך להתפרש כרצון העם. אפילו אם זה לא מוצא חן בעיניך, כי כן, לכל מדינה יש את המאפיינים שלה, ולנו יש גם דת מורכבת (לא רק כשרות).
שוב שלא יתפרש לא נכון, גם אני בעד פלורליזם, אבל אם זה היה פשוט כמו שאתה אומר זה היה קורה מזמן.
זה פשוט כמו חלום באספמיה.
אני מצטער שבחירת השם מאכזבת. לא נחה עלי מוזה באותו רגע. יש הצעה אחרת?
השבמחקאני מסכים שיש בעמדתי בעייתיות מסוימת. ואני מכיר בכך שהרצון של הרוב משתקף בבחירת הריבון על פי המבנה הדמוקרטי של מדינתנו ואין לי שום בעיה עם זה. כמו כן זה נכון שהרצון שאני מבטא הוא רצון של מיעוט- כי חילוניים אמיתיים יש כאן מעט מאוד, והמיעוט לא יקבע לרוב כי זו מהות הדמוקרטיה. אני רק אומר שיום הכיפורים הוא ההוכחה הניצחת לכך שאפשר להשיג דברים גם בלי כפיה. הבעיה עם מאפיין הדת במדינה שלנו הוא שהוא מאפיין סוג אחד אפל מאוד מיושן מאוד וקיצוני מאוד של הדת. מעבר לכך שיש לדת גוונים (שאף אחד מהם, כחילוני, לא מדבר אלי ולא מעניין אותי כי מדובר באותם קשקושים רק במעטפת אחרת) אני דווקא מאמין בבני אדם. אני מאמין יותר בחילוניים דווקא מאחר ואין להם את הקביעה השמיימית. ושוב- בשם העיקרון הדמוקרטי אם המדינה הזו תחליט באופן דמוקרטי שכל הנשים צריכות לעטות בורקה (מי שחושב שאני מגזים מוזמן לבית שמש)וכל הגברים צריכים לגדל זקן ולשים כיפה (מי שחושב שאני מגזים מוזמן לנסות לרשות את הבן שלו לבית ספר דתי פרטי) אני אדע מה מקומי כאן. ואאבק על דמותה של המדינה כמו שאני נאבק עכשיו. הענין של הפלורליזם מאפשר לכל אחד (במגבלות מסוימות- בשם הפלורליזם אני לא מוכן לאפשר מילת בנות, למשל) לעשות את שלו בלי להפריע לאחר. אם לאחרים מפריע מה שאני עושה בביתי- זה כבר לא פלורליזם. אם אני מכריח אדם דתי להאכול במסעדה לא כשרה- זה לא פלורליזם. אם מכריחים אותי להתחתן בצורה שמתאימה למאה ה- 15 בטקס משפיל, מבזה ופרימיטיבי- גם זה לא פלורליזם. ולכן אני נגד כפייה. זה לא חלום באספמיה ואם כבר מדברים על חלומות- מהי כל המדינה שלנו אם לא חלום באספמיה?! מישהו האמין שתהיה בכלל מדינה כזאת? ומילה אחרונה- המפלגה הגזענית החשובה שאתה מדבר עליה לא חסינה מפני פסילה רק כי היא מייצגת אחוז לא קטן באוכלוסיה. להזכירך, במקומות אחרים בעולם (כאלה שהמפלגה הזו לא מייצגת את אלו שנולדו במקומות האלה) נבחרו מפלגות גזעניות באופן דמוקרטי ואנו זוכרים איך זה נגמר. יש מושג שנקרא דמוקרטיה מתגוננת ואם מפלגה בתור אבן יסוד מפלה על בסיס מין ועל בסיס מוצא עדתי (שלא לדבר על רקע דתי) אין לה זכות קיום כי היא פשוט גזענית. אניל א מבין איך אף אחד לא ניסה לפסול אותה עד היום. איפה אומ"ץ, בצלם ושאר ארגוני החרטא כשצריך אותם?!