להטוטני מילים - הכח לעשות טוב מול השעבוד לרייטינג

ניסיתי. בחיי שניסיתי להפסיק לשמוע חדשות.
פרצופה של מלכת הקרח יונית לוי, כבר היה מעורפל בזכרוני, אבל אי אפשר באמת לברוח.
איך אפשר, כשהבוקר מתחיל עם עיתון שמחכה לי מחוץ לדלת, חדשות בכל שעה ברדיו, מבזק בכל חצי שעה למי שפספס, YNET להמונים ולפחות 12 סוגי מהדורות חדשות בטלוויזיה, עד חצות, למזוכיסטים אנונימיים.

יכולתי לבחור כל נושא בכל יום כדי לתמוך בטענות שלי, אבל בחרתי היום לכתוב על 2 אייטמים שהצליחו לעורר עניין בעיקר בזכות להטוטני מילים ורעות חולות אחרות.

גלעד שליט...
אתמול פורסם, בעיתוי מפוקפק, תוכן מכתבו הראשון של גלעד שליט כסקופ בתוכניתם של ירון לונדון ומוטי קירשנבאום. זו אולי הדוגמא הטובה ביותר לאפשרות לעשות טוב, אל מול ההתנגשות עם אלוהי הרייטינג.

ניתן היה לראות בפניו של לונדון את הדילמה. האם לפרסם את המכתב? האם זה נכון לעשות בעיתוי הנוכחי כשבקהיר מתכנסים כל בכירי המו"מ על שחרורו? האם תהיה לכך השפעה על המחיר שנשלם? האם זה לא אינטרס החמאס?
מי שהצליח לקרוא בעיניי רנטגן את מחשבותיו של לונדון, ראה אותו נכנע לאט לאט לאלי הרייטינג (ויש לי תחושה שהם לחשו לאזנו באוזניה המסתורית הזו שמרכיבים המעונבים שעל המסך). כמה קל להטיח את האחריות במקבלי ההחלטות העסקיות /כלכליות במערכת, אה?

בגמגום כמעט מתנצל, לונדון הזמין את אלון בן דוד שיתכבד ויקריב את קורבנו על מזבח הרייטינג.
האפקט היה מיידי. לא עלינו, חלילה... אנחנו הרי רק התעצבנו פנימה וכאבנו את כאבו של גלעד הסובל.
האפקט היה מיידי ! חיוך רחב נמרח על פני מקבלי ההחלטות במערכת ערוץ 10. "ניצחנו את סולימאן א-שעאפי של ערוץ 2 במרוץ!! "  לעוד מישהו זה עושה רע?

אירוע נדיר קרה הבוקר בדרכי לעבודה. הסכמתי עם כל מילה שאמר האלוף אלעזר שטרן בנושא שליט, המכתב והתנהלות התקשורת. מי שמכיר אותי יודע שלכתוב את השורה האחרונה עלה לי בבריאות.

אייטם שני הוא "גירוש ילדי העובדים הזרים". כותרת זו היא הסיבה שקראתי לפוסט הזה להטוטני מילים.
בואו נבין רגע במה מדובר... עובדים זרים ששהו באופן חוקי בארץ באשרה קצובה בזמן, הגיעו ליום פקיעת האשרה וצריכים לעזוב את הארץ כחוק.
זו לא ספינת ילדים תאילנדים שנסחפה לישראל ושאנחנו, בצעד לא הומני, מחזירים אותה לגלים, אבל בקלות אפשר לחשוב ככה מהכותרת!
העובדים ששהו תקופה בישראל הביאו לעולם ילדים והקימו משפחה (על פי רוב 2 בני הזוג הם עובדים זרים מאותה מדינה), והילדים, חוזרים עם משפחתם למולדת הוריהם.
מי מכם שהיה בארה"ב עיקם את פרצופו לנוכח הקשיחות שמפגינים האמריקאים כלפי אשרות השהייה במדינה, אך מבין שזהו צעד המגן על האזרחים האמריקאים.
ההקבלה מתבקשת... אם אני הייתי ברילוקיישן (מילה מכובסת לעובד זר) בבריטניה, והייתי מביא שם ילד לעולם, האם היה הילד הופך לבריטי ורוד לחיים מתוקף לידתו שם? מגוחך לא? הרי גם הוא לא מכיר (עדיין) ארץ אחרת...

קשה לי להסכים עם ביבי וחבר מרעיו, וזו פעם שנייה שאני עושה משהו קשה לעיכול כאן בפוסט אחד, אבל בשם ההוגנות, צריך לעצור קצת את התקשורת. לא כל נושא הוא כלי לצרכי ספינים פוליטיים ולא כל ילד תאילנדי הוא קרדום לחצוב בו בממשלה למרות הצורך לנפח סיפור ולמכור את העיתון.

רציתם פוסט שלא על כדורגל?
קיבלתם...