הממלכה - פרק 5 - העיר הזו לא גדולה מספיק לשנינו

מזה כשבוע שלא ניתן לקרוא לעיר הזו "אפורה".
תומכיו של האביר הקוסם ושל שר המלחמה יוז, מחליפים מבטים של איבה ומתקוטטים בכל מסבאה.
העיר כולה מקושטת בדגלים התכולים ועליהם סמל הנשר ובדגלי השד האדום המוכר.

הערב הקרב על הממלכה נשכח. רק מחשבה אחת מעסיקה את תושבי העיר האפורה. הערב יחל הקרב המצופה כל כך על השליטה בעיר עצמה.

כבר שנים שהקרב על השליטה בעיר היה זניח. כבר שנים שהאביר הקוסם שולט ביד רמה וללא עוררין ברחובות העיר האפורה, אך עתה, רוחות חדשות מנשבות בעיר. כה טרוד היה האביר הקוסם ביריביו העתיקים ורבי העוצמה שבלונדון, שממש מתחת לאפו צמח כוח חדש שאיים איום של ממש על ההגמוניה בעיר ואולי, עם הזמן, אפילו בממלכה כולה.

משני צידי הזירה העתיקה ושבעת הקרבות עוברים הלוחמים בפעם האחרונה על תוכניות הקרב.
"זה כנראה קרב אופנתי" התבדח ריאן, הלוחם המשורר "הוא משך לכאן את הלוחמים היפים ביותר" המשיך והצביע על קרליטו, הלוחם המצולק שחצה את הקווים ועבר לשרת את אדונו החדש בצידה האחר של העיר.
בצידה האחר של הזירה היה זה בלאמי, המקועקע שהתבדח בגמגום האופייני לו. "שממממישהו יגגגיד מממשהו ששווה לז.. לזז..כור.  אל תתת..תתתשששאירו את זזזה לל..ללל...לי שוב" וזכה לצחוק רועם מחבריו לנשק.

אל מרכז הזירה רכבו האביר הקוסם ולצידו הגנרל נוויל, רכובים על סוסי קרב לבנים וגלימותיהם האדומות מתנופפות ברוח. השמש המוחזרת משריונם המצוחצח משווה להם חזות אצילית במיוחד.
מולם, על סוסי מלחמה שחורים עטויי שיריון כבד רכבו שר המלחמה יוז ובכיר לוחמיו, לוחם כהה עור ופרוע שיער, שעיניו הצרות מלוות כל תנועה של יריביו רבי המעלה שרוכבים לקראתו.

שקט מתוח אפף את הזירה כולה, ועיני לוחמים ואזרחים כאחד הופנו לארבעה שבמרכז.
היה זה האביר הקוסם שהפר את השקט המתוח ראשון. "יש טעם שנדבר על הסכם כניעה?" שאל את שר המלחמה אפור השיער.
"אתה רוצה להכנע?" שאל יוז בחיוך מר. "אני מסכים".
הלוחם כהה העור צחק בקול עמוק וירק לרגליו של הגנרל נוויל במחווה של חוסר כבוד.
גנרל נוויל, שהתקשה להתעלם מהפגיעה בכבודו שלח יד לחרבו, אך נעצר לתנועת יד מבטלת של אבירו.
"נו, לא התלבשנו לחינם" חייך האביר לידידו הותיק והשניים פנו לחזור אל הלוחמים לתדרוך אחרון ולבשר להם על הקרב הבלתי נמנע.
"קרליטו מוסר את אהבתו" צעק מאחוריהם הלוחם כהה העור וצחק את צחוקו העמוק.
"קרליטו..." חשב נוויל והשם עצמו היה כמו סכין קהה בליבו. "הממזר המצולק הזה..."

כשהגיעו ללוחמים בישר להם האביר על הקרב הקרב. הבשורות שימחו את הלוחמים יותר משציפה, חשב לעצמו האביר כששמע את שאגת הקרב העתיקה של פלטשר איש ההרים הסקוטי.
"בפעם הבאה, תן לי ללכת לחרחר מלחמה, בוס, הפציר בו וידיץ' האיום. אני מבטיח שהם לא יחייכו" וזכה למבטי הערכה מהטרול צמא הדם.

הקרב על העיר היה כמעט אפי, ועלה על ציפיותיהם של הלוחמים והאזרחים כולם. הקרב, שעורר עניין בקרב כל אבירי הממלכה, נצפה מעשרות כדורי בדולח ומראות מכושפים ברחבי הממלכה, כשבסתר מייחלים כולם לנפילתו של האביר הקוסם.
גם בצריחו האפל, ישב אדון הצריח מול ראי הקסמים, עוקב אחר תנועות הלוחמים ביראת כבוד, ונהנה ממבטיהם של האביר ושר המלחמה העוקבים אף הם במבטים מודאגים. מחפשים מרגלים קרוב לודאי.

בסיומו של קרב איתנים היתה זו ידו של האביר הקוסם שוב על העליונה, אך לא היה עוד ספק בליבו של איש. יוז הקים צבא רב עוצמה וראוי לכבודם של בכירי אבירי הממלכה.

לקראת חצות, חזר האביר לחדר עבודתו ולצידו הגנרל נוויל ובתנועת יד הסיר וילון שהסתיר לוח עץ כבד עליו רשם את שמות כל לוחמיו.
"מה אתה אומר, נוויל ידידי?" שאל את הגנרל, וזה נענע את ראשו לשלילה.
"הממ..." היה כל שאמר האביר כשמחק את שמו של אואן, לוחם ותיק שגוייס זה עתה לשורותיו של האביר.
"רשימת החשודים מצטמצמת" אמר בקול מהוסס.
"אני לא רואה את השם שלי שם" ענה לו הגנרל בחיוך נדיר, ובתגובה, רשם האביר את שמו במקומו של אואן.
"מצחיק מאוד" אמר לו נוויל והשניים הרימו כוס יין לכבוד הנצחון.