אתם שוב יכולים להודות לש', שותפו של השועל לבירות מוזרות בפיצריה בפרברי סן פרנסיסקו. איך אפשר להשוות את דניס "התולעת" רודמן לפול גאסקויין?!
אז כהומאז' לטירוף אמיתי (בניגוד לפוזה של טירוף), וקצת כדי לחנך מחדש את ש', קבלו את פול גאסקויין. בקצרה, אני מבטיח.
ג'ון פול גאסקויין (כן... כן, ג'ון פול - מופרע עם שם של אפיפיור) נולד בשנת 1967. רבאק, גאזה כבר בן 42. אני זוכר את המעצר המתוקשר הראשון שלו כאילו זה היה אתמול... אחחח, הנוסטלגיה. ולחשוב שגאסקויין עוד לא נולד כשאנגליה זכתה בתואר העולמי היחיד שלה. וואו.
לדבריו, שיא הקריירה שלו (והחרטה היחידה שלו) היה כשדחה את מנצ'סטר יונייטד ואלכס פרגוסון (?!).
למעשה הוכחתי את הנקודה. האיש מופרע. יכולתי להפסיק כאן, אבל אני אמשיך עוד קצת.
אגדה, מכה נשים, ליצן, בכיין, גיבור אנגליה, בולימי, מהמר, שתיין... אלה רק חלק משמות התואר להם זכה גאזה ואיכשהו בכל זאת מצא את עצמו "שגריר של רצון טוב" של התאחדות הכדורגל האנגלית. נסתרות דרכי האל.
קצרה היריעה מלספר על מעלליו של פול גאסקויין בעולם הגדול, אבל הנה סיפור אחד קטן ומייצג.
גאזה, מקצוען אמיתי, מתמקם בחדרו, מחסל את המיני באר ויוצא לפשיטה לילית שמטרתה עוד אלכוהול.
גאזה מצא את עצמו במשחק קלפים לילי סוער עם חדרניות ונערי המעליות של המלון. לפי עדותם ישב שם גאסקויין עם תוכי מפלסטיק על הכתף ולא הפסיק לשתות לרגע כל הלילה.
בגרסא שמסר למחרת בתחנת המשטרה היה כל כך שיכור (מצבו הטבעי), ששכח את מספר החדר שלו וכיוון שלא יכול היה לשאת עוד את הצחנה שלו עצמו, התפשט במסדרון והפעיל את הספרינקלרים. הגיוני.
את הבוקר בילה כמובן בתא מעצר ברומא, ולמשחק הבכורה של הנבחרת האנגלית בטורניר, כמה ערבים אח"כ, עלה לא פחות שיכור.
המונח "גאון כדורגל" מקבל משמעות אחרת לגמרי עכשיו, לא?
בקיצור, גאזה סוער ובעל יצר הרס עצמי ממש כמו גאזה אחרת שאנחנו מכירים.
ואנקדוטה קטנה לסיום (כי הבטחתי שזה יהיה קצר):
הערך "פול גאסקויין" (אנגלית) בויקיפדיה נעול בפני עריכה. הסיבה: ואנדליזם.
נשבע לכם!
חזי,
השבמחקהידעת שתוצאת החיפוש הרביעית לערך "פול גאסקויין" ב-google היא הכתבה הזאת בבלוג???
(נכון להיום..)
יודה גבה הקומה
ככה זה כשאתה משקיע מאות אלפי דולרים בקידום במנועי חיפוש.
השבמחקבגלל זה חזי השועל נמצא במקום 8 בעמוד 17 בחיפוש בגוגל.
מאחר ותגובתי הקודמת נמחקה עקב אפליה מתמשכת של מגיבים אנונימיים שמתחילים בש' (ידעת ש-שה הוא צליל בתוך מילה?!), אחזור על דברי המלומדים וביתר הרחבה.
השבמחקחזי ידיד היונק הנביאי, הצחקת את הקטן של מזרחי (ולפי האוהדים של הפועל מדובר בקטן מאוד). להשוות בין הטירוף של גאסקווין לזה של רודמן זה כמו להשוות בין דודו דותן ליצפאן בלי הריטלין. גאסקוין הוא ליצן שיכור קטן ומסכן, שדפק לעצמו קריירה שיכולה הייתה להיות חצי גדולה כי הוא היה מוכשר. אם אני לא טועה, הוא מעולם לא זכה באליפות ולמעט מונדיאל אחד גדול לא עשה הרבה בקריירה שלו חוץ מלהביך את עצמו בקבוצות ביפן או בסין כשהוא נראה כמו גרסה של סנטה קלאוס בלי זקן ובלי המזג הטוב אבל עם הסוטול בעיניים והחרמנות. הוא אפילו לא הכי מופרע בין הכדורגלנים- החל מיחיאל אבן צור וכלה בקנטונה היו פסיכים לא פחות ממנו מלוא הכד. בוא נראה את הרשימה של רודמן: הבנאדם בחר להגיע להשקת ספרו בשמלת כלה. לבנה, עוגתית ועם הינומה. וזה בלי שהוא שיכור (מסומם זה כבר משהו אחר, אני חושב שזה לא יהיה בלתי אחראי להגיד שהבנאדם היה אחד הדלוקים (או הסטלנים, תלוי בעין המתבונן) הגדולים של היסטוריית הספורט בכלל). חוץ מזה הוא נעצר פעם בדרך לאימון של דטרויט כשבתא הכפפות שלו אקדח טעון. הוא להתכוון לשחק אתו "פגע באווזים במעופם ללפלנד". הוא הלך מכות עם כל ענקי ה- N.B.A על בסיס יומי משך שנים, ואפילו עם צ'ארלס ברקלי שזה יכול כשלעצמו להיחשב כשיא המופרעות בכלל אי פעם של בן אנוש. הוא היה חלק מחבורת ה- BAD BOYS של דטרויט (ויכול גם להיכנס לרשימת ה- Bed boys של הליגה בלי שום בעיה) ששמה לא ניתן לה בעקבות שיעורי הנימוס שקיבלו מחנה בבלי ויחסית לחבורת הכוסיות של הכדורגל האנגלי הוא היה טיפוס די קשוח (במלים אחרות- הוא היה משאיר את ויני ג'ונס נכה עם יד קשורה מאחורי הגב). הוא גרם לקטטה הכי גדולה בתלודות ה- NBA עד שהגיע רון ארטסט ושילם קנסות בסכומים שהיו מרוששים גם את דיוויד ברבי בקהאם עקב קללות ואפילו מכות לשופטים. הוא היה מגיע למשחקים עם הארלי דיווידסון מפלצתית כשתמיד תלויה לו בחורה שלושת רבעי ערומה על האופנוע מאחורה. הבנאדם דפק את מדונה וההישג הגדול בכך הוא שהוא רץ לספר לחברה ולטילוויזיה ובספר לפני שהיא הספיקה (שזה גם שיא עולם כלשהו במהירות, אני חושב). חוצמזה הוא קעקע את עצמו לדעת (שלא לדבר על הפירסינג בכל מקום אפשרי ולא אפשרי ועל הצבעים בשיער שללא ספק הופך אותו לטיפוס די צבעוני... הא, הא הא), הצטלם בעירום מלא (כן, מלא) לשער של ה- ROLLINGS STONES והספורט אילוסטרייטד (מה גאסקוין עשה? הפחיד כמה חדרניות בכלי המשחית המגוחך שלו?!), שיחק בסרטים עם ואן דאם את הרשע, וחוץ מזה זכה בחמש אליפויות 2 עם דטרויט ו- 3 עם שיקאגו, היה מלך הריבאונדרים של הליגה כמעט בכל שנה ששיחק, ובלי צ'מברלין וראסל היה אחד משני הריבאונדרים הגדולים בהיסטוריה. הוא נבחר לאחד מ- 50 הכדורסלנים הגדולים אי פעם. הוא היה השחקן היחיד בכדורסל האמריקאי שהצליח להוציא משלוותו את דיוויד סטרן ועל אף זאת לא קיבל את המגף כי המופרעות שלו הייתה צבעונית לליגה. איך אתה משווה את זה לגאסקויין?! אפילו ההימורים של רודמן בלאס וגאס היו שם דבר. אז של נעלייך, גאזה, אולי ככה תראה את הרגליים של רודמן...
אנונימי
השבמחקהבעיה היא שלהיות מטורף בספורט שהוא דת כמו כדורגל פשוט מרשים יותר מלהיות מטורף בספורט לא רע אבל במונחים עולמיים, זניח כמו כדורסל
והטירוף כמו על דבר בעולם הוא דבר יחסי
ש' ידידי.
השבמחקשוב אתה מבלבל בין טירוף שהוא יחסי ציבור לבין טירוף עמוק, פתולוגי, שאינו קשור לאלכוהול אלא נובע נסיבות חיים די טראגיים של גאסקויין. לא נכנסתי לסיבות לטירוף, תוכל לקרוא על זה בכל כתבה על האיש והתופעה.
אבל לצאת מהבית עם שמלת כלה, נו... זה כמו ביורק בתלבושת האווז שלה בפרסי הגראמי, הכל יחסי ציבור (רעים ככל שיהיו).
טירוף אמיתי לא צריך תארים כדי שיתנו לו תוקף או יעלו את מניותיו. אם גאזה זכה באליפות או לא, אין לכך כל חשיבות, אדרבא, מטורף שמשחק בקבוצה עלומה ובכל זאת נזכר לדורות זה הישג אמיתי.
אגב, לא חוכמה להזכר בקבוצה שג'ורדן מוביל, ואולי זו בדיוק הסיבה שאתה צריך לשכב עם מלכות פופ ולהסתובב בשמלות כלה כדי למשוך חלק מהזרקורים אלייך (כשכולם מופנים לאלוהים ופיפן סגנו).
און דה קונטררי, מיי פרינד. טירוף שלא מביא איתו הישגים הוא סתם טירוף. לקרוא לגאסקוין מטורף פתולוגי זה קצת מרחיק לכת- כולה ביצע כמה מעשי קונדס לא אחראיים. העובדה שאתה יכול להיות גם מטורף וגם להיות אגדה ולזכות בתארים היא היא הדבר האמיתי. נכון, רודמן היה מוקף ביחסי ציבור- אבל זה חלק מהקטע. יחסי ציבור או לא- להופיע להשקת הספר שלך עם שמלת כלה זה קצת יותר יצירתי מהלשתין על עצמך במלון ביפן (או סין, ווטאבר). ועוד הערה: דניס רודמן היה ענק גם לפני ג'ורדן. הוא זכה בשתי אליפויות בדטרויט בסוף האייטיז ותחילת הניינטיז. כך שהוא לא ייזכר בגלל קבוצה שג'ורדן הוביל אלא בזכות עצמו. ויוה לה-רודמן!
השבמחק