הממלכה - פרק 4 - טקסים.

יום קרב נוסף הגיע. הקסם העתיק מפגיש שוב בין הצבאות, וודאי לא בפעם האחרונה.
במרתפיה של הזירה הלונדונית ממתינים בדריכות בכירי הלוחמים של 2 הצבאות. ממעל, מקושטת הזירה בצבעי כחול ולבן ועל התרנים מתנוססים דגלים ועליהם סמל התרנגול.
מקצוות לונדון נהרו תומכיו של הארי, שר הצבא האגדי, בכדי לחזות בקרב. לא מדובר כאן בלחם ושעשועים, אלא בקרב יוקרתי שיקרב את השליטה בממלכה בצעד חשוב נוסף.

האביר הקוסם וצבאו אינם פופולריים בכרך הלונדוני ולכן מעטים הם תומכיו של האביר ששמו נפשם בכפם והגיעו מן העיר האפורה להביע תמיכתם באבירם ולוחמיו. אלה שהגיעו, נשאו בידיהם דגלים אדומים לבנים כשעליהם סמל השד והקלשון בידו וזכו למבטים זועמים.
כמו במרתפי הזירה, כך גם בקרב האזרחים המצטופפים סביב הזירה, האווירה מתוחה.

בינתיים, במרתפים החשוכים של הזירה, עסוקים הלוחמים בטקסים.
זהו אינו הקרב הראשון של מרבית הלוחמים, אך למרות הניסיון, ניתן לזהות מידה רבה של התרגשות וציפיה על פניהם של הלוחמים ברגעים שלפני הקרב, זו התחושה שלשמה הצטרפו לצבא.

מול מעמד כלי הנשק ניצב הטרול, בוחן בידיים מיומנות את הנשקים הממורקים כבכל ערב קרב. הטרול נטל צמד חרבות קצרות והניף אותן במעגלים משתלבים כשהוא מסיים בדקירה כפולה בליבו של יריב דמיוני. אחריהן אסף לידיו חנית ארוכה שחודה מעוטר בגדילים אדומים. ביד אמן הניע הטרול את החנית בתנועות ארוכות מול אויבו הנעלם, משתמש בגדילים האדומים להסוות את תנועותיו. כך עובר הוא מנשק לנשק, מהפנט בתנועותיו את הלוחמים הצעירים החולמים לצאת לקרב לצידו ביום מן הימים.
לבסוף, פנה הטרול להניח את אחרון הנשקים חזרה במעמד הנשקים, חרב אוריינטלית חדה כתער, ובתנועה זריזה שיחרר את גרזנו הנאמן מהרצועות שעל גבו, סופר את החריצים שבלהבו המתקהה, סימן לקרבות אין ספור. מרביתם מוצלחים.

וידיץ' האיום מביט בדיוקנאות לוחמי האוייב, אותם רשם בכשרון רב איש ההרים הסקוטי, פלטשר. בפנים צבועות אדום ולבן הוא לומד את תווי פניהם ומשחזר קרבותיו עם היריבים הותיקים, לומד משגיאותיו ומספר עליהן לעמיתיו הלוחמים. בכיסו, מחזיק וידיץ' האיום אבן קטנה שחילץ מחומותיה של העיר האפורה, שתזכיר לו למי שייכת נאמנותו.

הגנרל נוויל, לעומת הסרבי האימתני, הביט בדיוקנאות לוחמיו שלו, מרגיש את נטל האחריות המוטל על כתפיו וכמעט שמרגיש את שיערו מאפיר מדאגה. זה זמן רב שהגנרל אינו מצטרף ללוחמיו בשדה הקרב, יודע את מגבלות גילו, למרות שלא ישמע דבר על כך מלוחמיו, מלאי ההערצה.
מבטו של הגנרל עטור התהילה נפל על דיוקנו של ידידו הותיק, ראיין, המשורר הלוחם וליבו התמלא קנאה מתוקה. המשורר הלוחם, בן גילו של הגנרל,  נראה צעיר מכפי גילו ויריביו יעידו שביצועיו בשדה הקרב נותרו חדים וקטלניים, כאילו לא חלפו 2 עשורים מאז דרך לראשונה בזירת העיר האפורה.

כמעט על פי הזמנה החל המשורר הלוחם את הטקס המיוחד לו. כמו אורפאוס, החל לנגן בנבל שנהב. בזה אחר זה הצטופפו הלוחמים סביבו וצליליו מקלים את המתח שבפניהם.
קסם מיוחד חבוי בנבל, והשפעתו המרגיעה, איננה פרי כשרונו של הפורט בלבד. כה רבות הן הפעמים בהן ניטרל המשורר הלוחם בנגינתו את זעמו של האביר הקוסם. בסיפור שנהג לספר לחבריו לנשק, ביושבו מול האח הבוערת במסבאה שבטירה, סיפר על היום בו השאיר את הנבל במצודה, לתיקון מיתריו, בערבו של קרב חשוב. חסרונו של הנבל עלתה ללוחם יפה תואר בצלקת מעל גבתו הימנית, פרי זעמו של האביר הקוסם.

אל המרתף נכנס האביר הקוסם, ולצידו הרוצח בעל פני התינוק אשר למראיתו נמתחו הלוחמים הצעירים לדום, בתקווה שיודיע למי מהם על הזדמנות ראשונה לטעום טעמו של קרב אמיתי. המחווה לא נעלמה מעיניו של האביר הקוסם שהתקשה להסתיר את שביעות רצונו ואת הערכתו לבן טיפוחיו הנורדי.

"לוחמים! זה עתה התבשרתי על כניעתו ללא תנאי של ארסן הלבן, משליטי לונדון, לצבאו של יוז. כוח חדש עולה בעיר האפורה ואל לנו להקל בו ראש"
רחשים מילאו את החלל. זוהי תבוסה נוספת ולא אופיינית ליריבם המר.
"עליכם לבצע את המוטל עליכם עתה ולשוב עטורי נצחון. צבא התרנגולים אינו טרף קל."  סיים האביר הקוסם ועבר כמנהגו מלוחם ללוחם, לוחש מילות עידוד, מנחה, דורש.

הפעם, התעכב מעט יותר ליד הלוחם הבולגרי, שגייס אשתקד משורות צבא התרנגולים, ובאזניו הדהדה אזהרתו של הלוחש מליל אמש. "האם אתה הוא זה?" חשב לעצמו ונשבע לבחון כל תנועה מתנועותיו של הבולגרי בשדה הקרב.