ססס...ססס....סססס..סילבסטר

ה-31 לדצמבר מתקרב, סוף השנה האזרחית, הגרגוריאנית, יום הידוע בכינויו סילבסטר.
אז לזכר ויכוח ישן עם Jane Doe, החלטתי לחפור קצת בזכרוני ולהעלות כמה סילבסטרים מפורסמים וגיליתי שיש חוט מקשר ביניהם.

הסילבסטר שאנחנו משיקים כוסית ומצמידים שפתיים ביום החג שלו הוא האפיפיור סילבסטר הראשון.
לא הרבה ידוע על האפיפיור המסתורי אבל אנחנו די אוהבים לשנוא אותו.
אומרים שהוא היה קשוח כנגד כופרים... כן גם מהזן של רוצחי ישו... אבל אין לכך שום הוכחות, בעיקר סיפורי סבתא שמקורם ברבנים שמרגיז אותם לראות צעירים יהודים חוגגים את סוף השנה למניין הגויים.

הסילבסטר השני הוא מיקאל סילבסט(רה). כמו צרפתון טוב הוא משבש מילים ואפילו את השם שלו הוא הצליח לשבש. על סילבסטרה אהבנו לקטר כשהיה שחקן מנצ'סטר יונייטד ואנחנו נהנים עוד יותר לסנן קללה למראהו בחולצת הצ'ילבה מלונדון. ארסנל.






נו, את הסילבסטר הזה אין צורך להציג. The Italian Stallion, האיש והכפפות, האיש שבגיל שישים עדיין יורה חיצי נפץ על יפנים, שמחזיקים שבויים אמריקאים ממלחמה, שאפילו הסילבסטר הראשון כבר שכח ממנה...
שחקן רע שכוכבו דרך בתקופה ששרירנים היו מצרך מבוקש בהוליווד.
כל מה שנשאר להגיד זה: "אדדדדדדרררררריאאאאאאאאאאאאאן!!!!"

הסילבסטר האחרון, החביב שבחבורה הוא חתול שאם יום אחד היה יכול לתפוס את היוצר שלו לשיחה, זה היה נגמר לא טוב. כמו ווילי קיוטי, יוסמיטי סם ואלמר פאד, גם סילבסטר המסכן הוא קורבן של יוצר סאדיסט.
סילבסטר הוא אולי הרע בסיפור, אבל בינינו... מי מאיתנו לא היה רוצה שפעם אחת הוא יתפוס את טוויטי הניג'ס הזה ויגמור את העניין אחת ולתמיד.


אז מה המשותף לכולם?
כולם רעים בתחומם, או לפחות מקבלים פרסום שלילי והיו רוצים שנחשוב שהם רעים.

נשיקות לכולם (עם או בלי קשר לסילבסטר).

דילמת האסיר

בחיי שאני לא מקנא בביבי. מהרבה סיבות.

הפעם אני לא מקנא בו, כי החלטה כבדה שכזו על גורלו של גלעד שליט רובצת כטון של לבנים אפילו על מצפונו המצומק של פוליטיקאי.
אני אומר "פוליטיקאי" כי נתניהו עדיין לא עשה דבר שמצדיק את הכינוי "מדינאי" או "מנהיג" רחמנא ליצלן. עסקת גלעד שליט היא הזדמנות עבורו לעשות צעד אחד בכיוון הנכון.

ביום שתסתיים הסאגה הזו של שליט, בכל צורה שהיא, וענן האבק שתעלה התקשורת יתפוגג, יגשו הפוליטיקאים לדלפק כדי לפדות את ההון הפוליטי שנצבר, ואנחנו נעבור להטריד את עצמנו בצרה הבאה, כי כאלה אנחנו:
The jewish people will never suffer enough

כשיגמרו הדמעות של עצב או אושר, נעשה כולנו מה שההיסטוריה שלנו לימדה אותנו לעשות הכי טוב. להדחיק ולעבור הלאה. בשפת המחשבים קוראים לזה:
 Ctrl+A => Delete=> Are you sure?=> Yes!
ואת זה נעשה במקום מה שכולנו יודעים שצריך להעשות. תקראו לזה הפקת לקחים או חשבון נפש, אבל כל מי שהיתה לו נגיעה לפרשה העגומה הזו צריך להסתכל לאחור וללמוד משהו.

במדינה מתוקנת היו עורכי העיתונים לומדים מה היתה תרומתם לקידום פתרון הפרשה, ומה עשו שהכשיל פתרון אפשרי.
במדינה מתוקנת הצבא היה מפיק לקחים, מרענן את הפקודות והנהלים, ומתרגל את התרחיש.
הממשלה היתה קובעת מדיניות שתחייב מצד אחד ותקל במעט מהצד האחר על הקברניט הבא שיאלץ להתמודד עם הדילמה הזו. קטונתי מלהציע מדיניות אבל יש סקאלה שנעה בין 0 סובלנות לבין מדיניות תג מחיר.
כל מדיניות שתבחר ותוטמע תעשה דבר אחד לכל הפחות. תביא לאיזושהי ודאות אצל חייל הסדיר או המילואים הבא שמסייר על הגדר או חוצה אותה. כמובן, בתנאי שממשלות ישראל תפעלנה על פי המדיניות ולא תעלנה אותה על הכתב כמס שפתיים לציבור.

ברור שאין חטיפה אחת דומה לאחרת, הרי חטיפתו של נחשון וקסמן ז"ל אינה דומה לחטיפת הלוחמים בצפון, לחטיפתו של טטנבאום ולחטיפתו של שליט. מדיניות היא גם סוג של הצהרה לאוייב. מדיניות היא גם הצהרה לנפגעי פעולות איבה שחשים את הכאב בכל עסקה. מדיניות היא הדרך לומר: שקלנו, ניתחנו, ובנינו דרך פעולה שמאזנת בין כל הגורמים.
בשביל מדיניות צריך הנהגה ולא פוליטיקה. ואולי בעצם זה מה שאני מנסה לצעוק פה.

הבלוג של חזי - סיכום 2009

אנחנו ממש בפתחה של שנה חדשה, ובפתחו של עשור חדש, זמן לסיכומים כאן בבלוג, וזמן לתודות.
כפריק של סטטיסטיקת ספורט חסרת משמעות, אני אפציץ אתכם בכמה סטטיסטיקות שישמשו אותי לכמה תובנות ולתודות כמובן.

1. 50 פוסטים נכתבו, החל מיום 1.9.09 ועד היום, כולל הפוסט הזה. (אל תגידו לי "לא נחשב". זו דיקטטורה פלורליסטית אמנם, אבל עדיין דיקטטורה ואני אחליט מה נחשב!    (-:   )

2. כ-1,500 צפיות. הספירה החלה ביום 21.11.09 כך שכנראה שהכמות גדולה יותר, אבל ראיות מפלילות יש רק כנגד 1,500 הצופים (או הצפיות...)

3. 2.11 עמודים בממוצע נצפו בכל כניסה, ואתם מבלים בבלוג 4.05 דקות בכל כניסה. כל הכבוד!! או שאתם קוראים לאט, או שמעניין לכם, או שאתם מבלים זמן רב בלגרד בראש ותהייה מה בעצם רוצה השועל הזה מחייכם?

4. 268 תגובות (טוב בערך חצי הן שלי... ) ו- 5.36 תגובות בממוצע לפוסט.

5. 3 פוסטים זכו להתעלמות הפגנתית. "צ'יקו ועלה התאנה", "בכל זאת הגענו למרות הכל" ו- "שיעור בהסטוריה". הבנתי... פצצות אטום, קצינים בכירים עם ראש מרובע מגולני ודייגו מראדונה לא מעניינים אתכם. מסקנה: לכתוב יותר על ציצים :)

6. הפוסט הפופולרי ביותר זכה ל-15 תגובות. "7 סיבות לראות 22 גברים רודפים אחרי כדור". אין כמו ללחוץ על כפתור הפמיניזם כדי להוציא מהארונות החשוכים את הפמיניסטיות, השוביניסטים, השוביניסטיות והפמיניסטים. הייתי צריך לקרוא לפוסט: "יאללה מכות".

7. נהג משאית הצל"שים שחונה בחוץ הגיש לי את רשימת המגיבים המתמידים: 1.21 ג'יגה וואטס, מני הצב, מוגיצה, ר', רוני ואנונימית אחת שהיא ממש לא אנונימית עבורי. סמלת קוקו הסנאית, תהא אשר תהא זוכה לעיטור המופת הפעם. נראה מה יהיה בשנה הבאה.

8. 17 פוסטים ספורטיביים נכתבו, מתוכם 12 בנושא כדורגל. 19 פוסטים בנושאים... "אחרים"... בהעדר הגדרה אחרת, אז בבקשה לא להתלונן שמדובר בבלוג כדורגל :).

9. 2 סיפורים בהמשכים, שיזכו לעדנה מחודשת בקרוב.

10. 1 בקשה מיוחדת לפוסט מצדו של קורא. הבקשה התקבלה מחוץ לכותלי הלוג ולכן נקלעה לסבך הבירוקרטיה של הדיקטטורה הקטנה שלי. סתם... פוסט בנושא המבוקש יעלה בקרוב. אתם מוזמנים להזמין נושאים, זה אפילו יקל עלי.


לסיכום,
תודה על תשומת הלב והמעורבות. מקווה שיהיה לי זמן לכתוב ושתנוח עלי המוזה בתדירות גבוהה יותר.
אולי נתראה בעוד פוסט השנה...
ואולי לא.
תודה.

חזי השועל.

סנטה היקר - מכתב מפרגוסון

סנטה היקר,

לא כל יום חוטפת הקבוצה שלי שלישיה ללא מענה. מישהו הסתכל עלי מוזר ברחוב היום... אני לא יודע להתמודד עם זה.
אתה יודע שמשהו לא טוב קורה לקבוצה שלך כשאתה עסוק כל היום בלבדוק מה עשתה צ'לסי (ולהתעצבן), מה עשתה ארסנל (ולהאדים) ומה עשתה ליברפול (כי בנאדם צריך קצת נחת בחיים לא?).
אתה קולט בכלל את ערוצי צ'ארלטון שם בקוטב הצפוני? כמה אתה משלם?

יועצי התקשורת שלי עסוקים בלהעלות באוב קלישאות כדורגל שחוקות בנוסח "עוד יום בהסטוריה של המועדון", אבל אם נמשיך ככה, אני אצטרך לשלוח אותם להשתלמויות אצל ארסן ונגר, או אצל דומנק... נו אתה מכיר אותו... זה המוזר הזה שמאמן את הצרפתים.

העפתי, בשבת, מבט לעבר הסגל שלי. מצאתי כמה דקות פנויות בין גידוף של סקולס לגידוף של השופט.
מצחיק לקרוא לזה סגל.
ישבו שם אנשים שמקבלים הון עתק כדי להסתובב על דשא בקור הזה עם בגדים קצרים, כולם עטויים מעילים עבים, ואפם מציץ בקושי מתחת לכובעי הצמר שלהם. "כואב לי פה... כואב לי שם... " חבורה של בכיינים! אני אפילו לא צייצתי כשנקעתי את האצבע הקטנה של הרגל כשבעטתי את הסטופקס לפרצוף של היפיוף ההוא... נו ... בעלה של ההיא עם הציצים מהספייסגירלס... נו... לא חשוב...

בקיצור, סנטה, יושבת לי מחלקה גריאטרית שעולה לי הון תועפות על הספסל. איך אתה עוזר לי עם זה?
שלחת אלי את הגמדים האלה... דה סילבה... זה לא פתרון. ממתי שחקני הגנה עושים בגובה כזה? לא פלא שהפאביו הזה מחייך כל הזמן, הדשא מדגדג לו ב.... לא חשוב... אוף!!!
ואיך אני יכול לשים אות בחומה? זו חומה זו? עוד יבוא היורם ארבל הנודניק הזה עם ה"הללויה" וה"ככה לא בונים חומה" שלו, ויתחיל לנגן לי גם הוא על העצבים. והכי גרוע, זה שהוא יביא איתו את ברקוביץ'. זה בכלל אי אפשר לסתום לו את הפה.

סנטה היקר, חשבתי שיש לנו הסכם שאתה מסדר לי את אליפות החורף מתישהו בכריסמס ואני דואג ליתר. גם אתה כבר על ה- PAYROLL של פלאטיני?

אתה מכיר אותי, אני איש צנוע, מה ביקשתי כבר בשנה שעברה? בסה"כ סוס מרוצים ערבי ... לא ביקשתי את קאקא...
אגב, בפעם הבאה שאני מבקש סוס מרוצים ערבי, אל תביא לי את פרנק ריברי! אתה לא יודע כמה קשה היה להגיד לו שסנטה לא הבין!!!

אז סנטה היקר, אני אקצר, כי אנשים שוב מסתכלים מוזר (לא פלא... אני איש מבוגר שיושב על ברכיו של סנטה... ובכלל נראה לי שאתה צריך חובש).
תעשה שהצילייגרים שלי יחלימו כבר, שלח להם איזה אגנוג מחוזק. ואם אתה יכול... תעשה שאיזה אמיר מהמפרץ ישלם לדרוגבה הרבה כסף כדי שזה יעבור להפועל אל הוזייל מרהט. הוא הורג אותנו...

שלך.
אלצ'קו.

מאיזו עדה אתה, ילד?

הסיפור מתחיל בגב' נחמדה שעובדת איתי, פולנייה אצילית כבת 60, שקיבלה בשורה משמחת מבנה ומבת זוגו- הם בהריון!
כפולניה טובה היא החלה מיד במסע טלפונים להפצת בשורת הנכד החדש.
בהיפוך תפקידים משעשע ונדיר סיפרה לי על שיחת טלפון עם חברתה התימניה, שנאלמה דום לנוכח הבשורה. שהשוק הראשוני עבר, אמרה התימניה: "ככה? בלי להתחתן?!"
הייתם מצפים שהתגובה הזו תגיע דווקא מהצלע הפולנית של הסיפור, לא?

הבוקר דיברתי עם חברה על אוכל ומהר מאוד גלשה השיחה לעדות. בדמה של החברה זורם דם טריפוליטאי ורוסי וצבר (עם מקור ספרדי... מה שזה לא יהיה) בחלקים שדורשים ממני לפתוח שוב ספרים של אספיס ובני גורן, לחזור שוב על שברים פשוטים. מה כל כך פשוט בשברים?!

בדם שלי עצמי  נלחמים ומקפחים זה את זה רכיבים מרוקאים ורוסיים (החלק הרוסי מפולג אף הוא לרוסים ואוקראינים שרבים ביניהם על גבולות גיאוגרפיים של לפני ואחרי מלחמת העולם).
המצחיק הוא שאנחנו, בני דורי, ברובנו ילידי הארץ, ובדם שזורם בעורקנו נמצא אותו רכיב מסתורי שאנו מכנים "מנטליות". בעורקיי, לבטח, זורמת יותר מנטליות ישראלית ממנטליות גלותית שמקורה בארצות המוצא של הסבים והסבתות שלי.


                                                        * אינעל דין באבור אל ג'אבהום


מאז המערכון ההוא של "לול" עם העולים החדשים, השתנו הזמנים. הביטויים "פרענק" ו-"ווזווז" (איך כותבים את זה לכל הרוחות?) חלפו מן העולם, ובמקומם חולקה ישראל לשחורים ולבנים, חלוקה דיכוטומית שמקורה בגזענות של אנשים שאין להם זמן. הרבה יותר פשוט. מילא להיות גזען, אבל למי יש כח להכנס לפרטים?

מה בעצם האובססיה הזו שלנו עם עדות? למה שבועיים לפני שנה חדשה ועשור חדש 60 ומשהו שנה אחרי קום המדינה זה עדיין נושא לשיחה?
למה זה נכנס לרשימת 21 השאלות הראשונות שאתה נשאל, כשרוצים להכיר אותך?
מה באופי שלי מסגיר מרוקאי? בטח לא הטאג'ין עוף שאני מכין...(אל תענו) ומה באופי שלי מסגיר רוסי? בטח לא הוודקה שזרוקה לי בפריזר כבר 6 שנים (נו...? אמרתי אל תענו!)
בחו"ל, שם לא מכירים את אובססית העדות הישראלית. שם אומרים לי, אתה ישראלי? אתה לא מתנהג כמו ישראלי (ואני מיד נעלב... שיקפצו לי).

אז מאיזו עדה אתה, ילד?

חזקת החפות במדינה צהובה ועולם דיגיטלי

אני מתנצל מראש, כנראה שלחלקכם יהיה קשה לעכל את הפוסט הזה.
הפוסט התחיל בויכוח סוער עם בת משפחה והסתיים בסולחה סוחטת דמעות  מסרט ערבי :-)

הבוקר התיר ביהמ"ש לפרסום את שמו של מאבטח הרמטכ"ל החשוד בניסיון אונס במועדון לילה. זה היה האות לתחילת האורגיה התקשורתית ולאליפות ישראל במחול על הדם על גבי כל מדיה אפשרית כתובה, אלקטרונית ואחרת.
אני תוהה מתי רוקנה תרבות הרייטינג ומציצנות האח הגדול את חזקת החפות מתוכנה?

כפשוטה, קובעת חזקת החפות, כי אדם יהיה בבחינת חף מפשע עד אשר הוכחה אשמתו בביהמ"ש המוסמך לכך.

התיאוריה שבבסיס חזקת החפות אינה נטולה מחלוקות ערכיות, נורמטיביות, אך זוהי החזקה הנהוגה בישראל ובמרבית הדמוקרטיות המודרניות. ולטעמי דווקא בימים אלה יש להקפיד על אכיפתה בדווקנות, מפאת הנזק הפוטנציאלי האדיר שברמיסתה.

למרבה האירוניה, בעוד סרן אחד (סרן ר') זוכה לפיצוי כספי (דל לטעמי) מהגב' אילנה דיין וזכיינית התקשורת "טלעד" על פרסום הכתבה חסרת האחריות ב"עובדה", מתחיל סרן אחר (שאת שמו, כמובן, לא אזכיר למרות ששמו כבר פורסם) את מסע האימים התקשורתי השמור לאלה, שלרוע מזלם, מוצאת התקשורת ערך רייטינג גבוה בסיפורם. (כבוד מפוקפק השמור בד"כ לידוענים, פוליטיקאים ונשיאי מדינה). סרן זה, לצערו הרב, לא נהנה מצו איסור פרסום על שמו ותמונתו כמו סרן ר' לפניו.

אם תגובתכם בשלב זה היא: "כיצד הוא יכול להגן על אנס שכזה?" או "יש ראיות DNA חותכות" הרי שאתם רק מסייעים לי להבהיר את הנקודה.
איננו שופטים או בוחני כליות ולב, ובוודאי שאיננו ביהמ"ש המוסמך לכך, אבל בהשתתפותנו בחגיגה התקשורתית אנו הופכים לתליינים וציידי מכשפות דה פקטו.

ה"ראיות" החותכות מובאות לנו על ידי כתבים ועיתונאים, שרובם ככולם כבולים בכבלי התחרות על הרייטינג בישראל. המאבק על כיסו של הקורא הישראלי הפך את המדיה שלנו לצהובה וחסרת אחריות (לראיה, עניין אילנה דיין). אינני מטיל דופי בכולם ואני משוכנע שישנם די צדיקים בסדום כדי להצילה, אבל ישנם לא מעט כאלה שהופכים אותה למקום שלא נעים לחיות בו. היצר הצהוב שלנו מתחיל שם וממשיך במציצנות מעלת קבס שבאה לידי ביטוי בתוכניות כמו האח הגדול.

האם הפכנו כאלה חלשי אופי שאיננו מסוגלים לדחות את הסיפוק שבריקוד הורה סוער על הדם עד לאחר הרשעתו של הנאשם?

                                                       *She's a witch - Monty Python
            

ישנן לא מעט בעיות בתיאוריה שלי, וכבר אומר שאין לי את כל התשובות.

"תראה את עניין קצב" אומרת לי קרובת המשפחה. "אילולא פורסם הדבר בכל מדיה, לא היו מתלוננות נוספות אוזרות את האומץ לפנות למשטרה כקורבנותיו הנוספים של הנשיא לשעבר".
היא הנותנת, אני אומר, ומתנצל מראש על בחירת המילים המביכה. המשפט התקשורתי שנעשה לנשיא קצב הוא דוגמא מצויינת למשפט השדה הרכילותי שנעשה לאיש. זיגזוג היועץ המשפטי לממשלה מכתב אישום שכלל את רצח ארלוזורוב, לזה שהוגש לבסוף לביהמ"ש לא השפיע כהוא זה על דעתו של האזרח ברחוב בעניין חפותו או אשמתו של הנשיא. דינו בציבור נגזר.

אני מסכים שיש ערך בפניית קורבנות נוספים למשטרה. אך האם זו הדרך?
"פרסמי ברשומות המיועדות לכך" אני מציע. כך נוכל למזער את הפגיעה בטרם עת בשמו של חשוד, הרי מרבית הציבור לא יחטט ברשומות אלה, אלא רק נפגעות תקיפה שזהו עניינן.
"מעט מדי" היא טוענת. "איך נבסס טענת דפוס התנהגות לנאשם?"
אינני יודע, אני מודה. אולי בהגדלת תקציבי המשטרה ובחקירה מקצועית וראויה על ידי חוקרים מוכשרים? אולי על ידי קידום עמותות שעניינן הוא תמיכה בקורבנות תקיפה?
מדוע זה צריך להעשות על גבי הצהובון של המדינה? הרי שכאשר יפסוק בסוף ביהמ"ש שהנאשם חף מפשע (רחמנא ליצלן, יש גם כאלה שהוכחה חפותם, ולא מטעמים טכניים) בוודאי יסתפק בפרסום התנצלות בעמוד 17 למטה, ליד מודעות האבל, כדי למזער את בושתו.

"ומה על ההתיישנות?" ממשיכה הקרובה בלהט. "מה אם יהיה זה מאוחר מדי עבור מתלוננת חדשה להגיש את תלונתה לאחר פסק דינו של נאשם?" .
"זו סיבה מספיק טובה לתקן את חוק ההתיישנות" אני אומר. ניתן לקבוע שחשד בתקיפה מינית משהה את ההתיישנות בכל תקיפה מינית אחרת". ישנן די והותר דרכים יצירתיות לפתור את הקשיים מבלי לרצוח את אופיו של אדם ולהלבין פניו ברבים.

"שיתבע פיצוי אח"כ!" היא רועמת.
"האם 300,000 ש"ח שווים לסרן ר' שאת שמו הטוב?!" אני עונה ולא רואה צורך להמשיך בקו הזה.

"קל לך לומר את זה. אם זו היתה אחותך היית מדבר אחרת!"
נו, לטענה הזו יש כמובן טענת ראי שווה בעוצמתה. הרי אם חלילה וחס היה מדובר בבעלה שנעצר מעצר שווא על תקיפה מינית היתה רוצה להחריש את העניין.
העניין דומה מאוד בעיניי לדיון שערכתי בעבר בעניין גישתי לנפילה אפשרית בשבי. אני לא הייתי רוצה שמדינת ישראל תנהל על גבי משא ומתן לשחרור רוצחים. (אני יודע שמרבית חברי מתנגדים לגישתי.) אחת הטענות של חברי אז היתה שקל לי מאוד לקבל החלטה שכזו תחת אורות הניאון. אם הייתי שם הייתי מתחנן שישחררו אותי בכל מחיר. ואני מסכים.
אני מסכים ואומר שוב, שעתה, כשאני מרוחק מהסיטואציה, ויכול לחשוב בבהירות, אני יכול להחליט החלטות רציונליות.
כך גם כאן.
זו לא אחותי שנפגעה. ולא אני שדמו נשפך, ולכן אני יכול לחשוב רציונלית.

לסיום דברי,
אם יקבע ביהמ"ש את אשמתו של המאבטח, אני אהיה ראש וראשון למוקיעים, ואשמח להעבירו לשר המשפטים, נאמן, שיחיל עליו דין תורה ויסקול אותו באבנים מצידי.
הסוב-יודיצה וחזקת החפות שוכבים בינתיים זו לצד זו במצב קריטי ביחידה לטיפול נמרץ, יחד עם שמם של נאשמים רבים. נכון, אשמתם של רובם המכריע תוכח לבסוף בביהמ"ש המוסמך. למה שלא נחכה עד אז?

יעקב נאמן? למי בדיוק?

אז הבנתי שהאיום האיראני שיתק את אצבעותיכם מפחד או שהסכמתם עם כל מילה בפוסט האחרון (שהמחשבה הזו מפחידה אותי הרבה יותר). בכל מקרה אני אעבור למשהו קצת יותר מקומי.

בכותרת הראשית של YNET תוכלו למצוא את הידיעה המרעישה המספרת בדרמטיות על כך שאהוד ברק העסיק עובדת זרה, פיליפינית, ועל המבוכה במשרדו. חשוב מאוד. צהוב מאוד.
אי שם במבזקים שאיש לא רואה, בין הגשמים המקומיים לביקור שר ההגנה האמריקאי באפגניסטן, תוכלו למצוא ידיעה קטנה לפיה שר המשפטים, יעקב נאמן, הכריז בפורום רבנים את ההכרזה התמוהה הבאה:

"עלינו להחזיר עטרה ליושנה, שמשפט התורה יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל, כי באמת הדרך הראויה היא להנחיל לנו את משפט התורה, צעד אחר צעד"

תרשו לי לתת מחמאה קטנה ליועץ התקשורת במשרד המשפטים (הכבאי הפרטי של השר נאמן) על שהצליח להקטין את הנזק של פליטת הפה האומללה הזו.

ההכרזה האווילית (והמסוכנת לטעמי) התקבלה, כמובן, בתשואות רמות בקרב קהל הרבנים.
אני מקווה בשביל השר נאמן שאכן מדובר בפליטת פה, ושהתכוון לשלם מס שפתיים פוליטי למאזיניו, בתקווה שדבריו לא יצוטטו מחוץ לכתלי האולם, ומאוד מקווה שזו לא דעתו האמיתית והאג'נדה החבוייה של שר המשפטים המכהן בישראל.

גם אם התכוון נאמן לשלם מס שפתיים פוליטי לרבנים, הרי שהצהרה שכזו, במיוחד בתקופה זו, היא מסוכנת מאין כמוה לדמוקרטיה ולשלטון החוק בישראל. כיצד יכול שר המשפטים לגבות את החלטת הממשלה, בה הוא חבר, בנושא הקפאת הבנייה בהתנחלויות ופינוי מאחזים בלתי חוקיים מחד, כאשר הוא מכשיר בהבל פיו את התנגדותם של המתיישבים ביהודה ושומרון?

לטעמי, שר משפטים בישראל צריך להזהר כפליים בלשונו, במיוחד כאשר דבריו לא מושמעים במסגרת דיון אקדמי הפתוח לתגובה וויכוח, אלא נאמרים מול קהל סימפתטי הצמא לאמירות שכאלה וישתמש בהם כקרדום לחצוב בו ביסודותיה המעורערים של הדמוקרטיה השנואה עליו.

ואם לא היתה זו פליטת פה, אלא אג'נדה אמיתית של שר המשפטים ומשרד המשפטים לנגוס במערכת המשפטית הקיימת ולהוביל אותנו "צעד אחר צעד" למערכת חדשה הבנוייה על תורת ישראל, ראוי שידיעה שכזו תתפוס כותרת מעט יותר מרכזית ושתחייב דיון ציבורי, ובמיוחד התייחסות חד משמעית מראש הממשלה, כמנהיג מתווה מדיניות. יכול להיות שאני עובר על חוק סבתא מספר 1 (התרפ"ט אי שם במאה ה-18) - "ציפיות יש רק על הכריות".

הערת אגב, אנחנו מדברים על אותו שר משפטים, שהרים קול זעקת גוועאלט למרומים על הפגיעה הגסה בשלטון החוק, כשפרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה העזו להתנהג כבעלי דעה ושכל ישר ולא כפקידים ועושי דברו.
נחמתי היחידה היא שאין מדיניות. אין אג'נדה, אין המשכיות.
זו הצרה המרכזית בישראל, אך במקרה זה הצרה משחקת לטובתנו (טובתי). מחר, כשנאמן יהיה כבר הסטוריה, ירד חזון דין התורה יחד עימו אל תהום הנשייה.

אבל עד שזה יקרה, נעבור עוד כמה אירועי עמונה  בחסות "נאמן דעות מפוקפקות בע"מ"

שיעור בהסטוריה (או I love the smell of Napalm in the morning)

בסוף השבוע האחרון יצא לי לקרוא כמה כתבות של נביאי זעם על האיום האיראני, התקיפה הישראלית הצפויה, ההתערבות האמריקאית ושאר ירקות.
נזכרתי במשהו שכתבתי בזמן אחר, במקום אחר אבל נראה לי מתאים. שיעור בהסטוריה.

 ב- 6 באוגוסט בשנת 1945, הטילה ארה"ב את פצצת האטום על הירושימה, העיר השישית בגודלה דאז בקיסרות היפנית.

80,000 איש מתו מהפיצוץ הראשוני. עד סוף אותה שנה נמנו עוד כ-40,000 הרוגים ומניין ההרוגים הסופי נאמד בכ-140,000 איש.
מתוך כ-9000 מבנים בעיר, נותרו על תילם פחות מ-2,000.

השעון הראה 8:11 דקות. מפקד הטייסת וטייס ה-B-29, קולונל פול טיבטס, מוביל מבנה של 3 מפציצים ומכריז 5 דקות ליעד.

המפציץ של טיבטס, האנולה גיי (ע"ש אמו של קולונל טיבטס) נושא בגופו פצצת אטום שוות ערך לעוצמת 15 קילוטון TNT בשם "Little boy".
עימו במבנה 2 מפציצים נוספים, האחד קרוי "The great artist" והאחר ללא שם אשר לימים זכה לכינוי "Neccesary Evil" .
8:16 דקות. מזג האוויר אופטימלי, ההתנגדות אפסית. הפקודה ניתנה ושחרור הפצצה התבצע ללא תקלות.
נותן ההוראה, הארי טרומן, נשיא ארה"ב שהושבע לתפקידו שבועיים קודם לכן בעקבות מותו הפתאומי של הנשיא רוזוולט.

בפנייה לאומה האמריקאית הצדיק טרומן את השימוש בפצצה בחיסכון בסבל עתידי של לוחמים אמריקאים במלחמה בחזית הפאסיפית. ואת נאומו התחיל במילים: "יהיה העולם עד שפצצת האטום הראשונה הוטלה על הירושימה, בסיס צבאי".

טרומן שתמיד האמין בכוחה של עיליתא מצומצמת לשלוט בגורל העולם אמר שהוא משוכנע שאלוהים עצמו תומך בהחלטה להטיל את הפצצה.

את נאומו סיים במילים:

We have used it in order to shorten the agony of war, in order to save the lives of thousands and thousands of young Americans. We shall continue to use it until we completely destroy Japan's power to make war. Only a Japanese surrender will stop us.

ההיסטוריה הראתה שהחזית האירופאית נגמרה, גרמניה נכנעה ובעלות הברית החלו לדלל את כוחותיהן באירופה.
רוסיה הכריזה על סיום מעמדה הנייטראלי בכל הנוגע ליפן ולחזית המזרחית.
המצור הימי על יפן היה אפקטיבי וארה"ב כבר דחקה את רגלה לקיסרות בפלישה רגלית לאוקינאווה.

למרות הכל יפן לא הראתה סימני כניעה ומומחים אמריקאים לתרבות יפן טענו כי זהו סממן תרבותי מובהק שמקורו באופיה של יפן כאומה עוד מימיה הפאודליים.

האם היתה הצדקה לכך?

"השגנו את הגרמנים בפיתוח הפצצה ואני מודה לאלוהים שאנחנו אלה שמשתמשים בה ראשונים" היתה תשובתו של טרומן לשאלה הזו...

מי מבטיח שמקרה כזה לא יחזור? לזה כבר לא היתה לו תשובה.

קולונל טיבטס הלך לעולמו בגיל 92 בביתו באוהיו. בצוואתו ביקש טיבטס שלא תיערך לו הלוויה ושבשום אופן לא תהיה מצבה או קבר. טיבטס לא רצה שקברו יהפך לאתר עלייה לרגל לתומכי ומתנגדי הנשק הגרעיני ויפריעו את מנוחת משפחתו.

ואני אומר, חבל.... הלוואי והנושא הזה היה על סדר היום כל יום כל היום.
סוף שנת 2009, עוד עשור בפתח, כמעט 65 שנה אחרי ואנחנו לא יותר חכמים.

יש מצב לפוסטינור?

שוב השועל לובש את מחצלותיו הירוקות, נועל נעליים קלות (איינשטיין צדק - הכול יחסי) מזניח את הגילוח, כי כך חננה על מביע מרד אישי קטן במערכת, ויוצא למילואים.

אופנת צה"ל 2009 לא השתנתה כבר למעלה מעשור, כולל הגומיות בנעליים שאיש לא יצליח להסביר לעולם את הקשר בינן ובין משמעת. המדים עושים את שלהם. השועל, כמו קלישאה מהלכת הופך מיד לעייף, לרעב, וכדי להיות פוליטיקלי קורקט...טוב תשכחו מזה... לחרמן.

המדים האלה טובים מכל קואצ'ר. פתאום הבטחון העצמי שלך בשמיים ואתה לא צריך להשקיע יותר מדי במסכת הביטחון העצמי, שאתה מטפח באדיקות בעבודה. הקול שלך צונח באוקטבה ולא משנה מה תגיד, זה ישמע רציני באוזניהם של בני ה-18-20, למרות שזה גורם לך להרגיש פתאום זקן, אתה הרי פיטר-פן (!) איך זה שלוקחים אותך ברצינות??

השעה כבר 03:00 בבוקר, ביום רגיל אני אמור להתחיל להיות עייף עכשיו. התרגיל כבר בעיצומו ותרחישי יום הדין  מוזרמים ללא הרף. עלינו להיות מוכנים לכל, אבל זה כבר מגוחך, אתה חושב לעצמך.
"הערבים מזיינים אותנו..." אומר לי ידידי, הקצין כסוף השיער בחיוך.
"יש מצב לפוסטינור?"