תבחר צד ותדבק בו.

זה נכון לכל דבר, אולי חוץ מפוליטיקה.
בפוליטיקה דברים משתנים, מצב רוח לאומי משתנה, נשיאים אמריקאים משתנים, האוייב משתנה, הצרכים של המדינה (חינוך, בריאות, כלכלה, בטחון, רווחה) גם הם משתנים, אז לגיטימי לשנות דיעה.
אבל חוץ מפוליטיקה, פשוט תבחר צד ותדבק בו.

אני חוזר למופע האימים של אינטר בגומלין חצי גמר ליגת האלופות. יושבים 5 גברים ועוד שניים שמראים פוטנציאל, ורואים את אינטר מתסכלת את ברצלונה לדעת.
שישה מתוך השבעה מרימים את הגג כשברצלונה מגירה דם ראשון מיריבתה אחרי 83 דקות של ייאוש.

מה קורה כשאין לך באמת צד?
לי קרה מה שקרה לבחור ההוא שהודח מקורס טייס והלך לנ"מ ( "אם אני לא אהיה טייס, אף אחד לא יהיה" ).
כאוהד כדורגל הייתי צריך לקוות שבארסה תהיה בגמר. שהכדורגל היפה, זה שעניין אותנו עונה שלמה, יזכה גם בתואר האירופי. אבל מסתבר שגם כשאין לך צד, יש לך צד.
הצד שלי אמר שאסור שמסי יזרח על חשבון ווין רוני. לא מגיע לו.
המחיר הוא גדול. המחיר הוא שגמר ליגת האלופות יהיה מרתק כמו חצי גמר האירוויזיון, אבל זה אומר גם ששני המתמודדים העיקריים על כדורגלן העונה יגיעו שווים לגביע העולמי ושם, על הבמה המרכזית יוכלו להוכיח מי מגיע למשחקים הגדולים.

ועוד תובנה קטנה בעניין. אם כבר החלטת לראות משחק כדורגל, שקבוצתך לא שותפה לו, אתה חייב לבחור צד.
רוב הסיכויים שלא תראה משחק גדול שיכנס לפנתיאון המשחקים הבלתי נשכחים, ואם אתה רוצה לשרוד ער עד לשריקת הסיום, אתה צריך איזשהו עניין באחת הקבוצות.
הדרך הקלה לעשות את זה הוא לשים הימור של שקל על אחת הקבוצות.
הדרך המעניינת יותר היא לחפש בפוליטיקה למה לאחת אסור לנצח ולעודד את האחרת. 

לאה גולדברג.

לאחרונה אני פוגש בלאה גולדברג בכל מקום. טוב לא ממש בלאה גולדברג, אחרת זה היה מפחיד, אבל ביצירות שלה בוודאי.
כשאני שומע את אמא שלי מספרת לאחיינית שלי על "פלוטו, הכלבלב מקיבוץ מגידו", או את האחיינית שלי מדקלמת לעצמה את "דירה להשכיר" וזוכרת היטב היכן גרה החתולה הכושית, אני לא יכול שלא לחייך, כי 30 שנים חלפו אבל אלה אותם סיפורים שאמי סיפרה לי.
ביום הזיכרון אני מתמכר לצליל המלנכולי של הרדיו אבל מחייך, כשלפתע "סליחות" מתנגן בביצוע של יהודית רביץ ומי ידע שלאה גולדברג היתה כל כך אירוטית?
ואז מגיע יום העצמאות. אין עוד חג כזה. אתם מכירים אותי כבר, יש לי פינה חמה בלב לישראל, קצת קשה להסתיר. ביום העצמאות אני ממש פטריוט בלתי נסבל. ואיכשהו, השיר שתמיד מתחבר לי עם יום העצמאות הוא לא שיר קצבי ולא שיר פטריוטי של להקה צבאית, הוא שיר של לאה גולדברג, שזכה להרבה ביצועים אבל מזוהה עם חווה אלברשטיין.

מְכוֹרָה שֶלִּי, אֶרֶץ-נוֹי אֶבְיוֹנָה –
לַמַּלְכָּה אֵין בַּיִת, לַמֶּלֶךְ אֵין כֶּתֶר.
וְשִׁבְעָה יָמִים אָבִיב בַֹּשָּנָה
וְסַגְרִיר וּגְשָׁמִים כָּל הַיֶּתֶר.
אַךְ שִבְעָה יָמִים הַוְּרָדִים פּוֹרְחִים,
וְשִׁבְעָה יָמִים הַטְּלָלִים זוֹרְחִים,
וְשִׁבְעָה יָמִים חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ עוֹמְדִים בָּרְחוֹב
וְנוֹשְׂאִים חִוְרוֹנָם אֶל הָאוֹר הַטּוֹב,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ שְׂמֵחִים.


מְכוֹרָה שֶלִּי, אֶרֶץ-נוֹי אֶבְיוֹנָה,
לַמַּלְכָּה אֵין בַּיִת לַמֶּלֶךְ אֵין כֶּתֶר.
רַק שִבְעָה יָמִים חַגִּים בַֹּשָנָה
וְעָמָל וְרָעָב כָּל הַיֶּתֶר.
אַךְ שִבְעָה יָמִים הַנֵּרוֹת בְּרוּכִים
וְשִׁבְעָה יָמִים שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים,
וְשִׁבְעָה יָמִים הַלְּבָבוֹת פְּתוּחִים,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה,
וּבָנַיִך-בְּנוֹתַיִךְ חָתָן-כַּלָּה,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ אַחִים.


עֲלוּבָה שֶלִי, אֶבְיוֹנָה וּמָרָה,
לַמֶּלֶךְ אֵין בַּיִת, לַמַּלְכָּה אֵין כֶּתֶר –
רַק אַחַת בָּעוֹלָם אֶת שִׁבְחֵךְ אָמְרָה
וּגְנוּתֵךְ-חֶרְפָּתֵךְ כָּל הַיֶּתֶר.
וְעַל-כֵּן אֵלֵךְ לְכָל רְחוֹב וּפִנָּה,
לְכָל שׁוּק וְחָצֵר וְסִמְטָה וְגִנָּה,
מֵחֻרְבָּן חוֹמוֹתַיִךְ כָּל אֶבֶן קְטַנָּה
אֲלַקֵּט וְאֶשְׁמֹר לְמַזְכֶּרֶת.
וּמֵעִיר לְעִיר, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה
אָנוּדָה עִם שִׁיר וְתֵבַת-נְגִינָה
לְתַנּוֹת דַּלּוּתֵךְ הַזּוֹהֶרֶת.

זה הבית האחרון שמחבר אותי ליום העצמאות. (ולחשוב שאת השיר הזה היא כתבה על מולדתה, ליטא...)
טוב... לפני שתאשימו אותי ברגשנות יתר, אני אסיים בחידת לאה גולדברג:
בשיר "מה עושות האיילות", מה אומר הירח בבת צחוק לכוס ולתן? (בלי לרמות ובלי גוגל!)

לפני שיעלם II

יום כדור הארץ שמח לכולם.
בשולי החדשות, בין כתבה על השתלת אשך להצצה צהובה לחייו של העצור האחרון בפרשת הולילנד, יזכירו לנו, שהיום הוא יום כדור הארץ.
בדרך כלל מטילים על ערד ניר את המשימה להזכיר לנו אירועים מהסוג הזה, והוא כמו גאון כדורגל מוסר את תפוח האדמה הקפוא הזה לעברה של טטיאנה הופמן.
התוצאה היא 27 שניות בעברית במבטא הונגרי של ספירת מלאי של הזנים הנכחדים ביערות סין, על הקרחות החדשות באמאזונס, ועל איש מוזר אחד שעובד סולארית.

אנחנו לא לוקחים את היום הזה ברצינות, ובוודאי לא עושים מספיק.
עם כל ההערכה שלי לחבריי, מני הצב ור', שזורקים את הפסולת האורגנית שלהם לערוגת הנענע שבגינה, זה מעט מדי.
בישראל של 2010 ישנם מעט מאוד חוקי מחזור. חוק מחזור בקבוקים הידוע גם כחוק הפקדון, מהווה למרבה האירוניה, מקור הכנסה לגיטימי של ארגוני פשע, אך העצוב הוא שאין מאחורי החוק תשתית מחזור בקבוקים רצינית כך שתרומת איסוף הבקבוקים מוטלת בספק.
חוק מחזור צמיגים נכנס לתוקף ב-2008 ונותן אף הוא פתרון חלקי לפסולת צמיגים.
בישראל של 2010 אין די מתקנים למחזור פסולת ביתית, והמדינה לא ממש מתמרצת יזמים בתחום. זו הסיבה שלא תראו את המשרד לאיכות הסביבה יוצא עם קמפיינים חינוכיים המלמדים אותנו להפריד את הפסולת שלנו. זו הסיבה שלא תראו גם סוגים שונים של פחי אשפה ביתיים לסוגי פסולת שונים למחזור (כמו בכל מדינה מתוקנת).
זה לא מספיק חשוב לנו.
בין מלחמה לאיום במלחמה, בין המרוץ היומיומי אחרי הכסף לבין מילואים, אין באמת פנאי לראות את הנזק שאנחנו גורמים לטווח הארוך.

אני לא תמים, וברור לי שיעבור עוד זמן רב וענני זיהום לרוב, עד שהעולם יעבור לאנרגיה אלטרנטיבית, נקייה יותר. האמריקאים, ירום הודם, לא שמרו על רזרבות הנפט העצומות שלהם בזמן שהם חולבים את הנפט הערבי עד תום, רק כדי שיום אחד איזה יצרן מכוניות ראשי יחליט לעבור לאנרגיה אלטרנטיבית!
ומי שחושב שחשמל הוא הפתרון להכל, מוזמן לראות כמה זיהום פולטת תחנת כוח.

אז אנחנו ממשיכים להתנהג כאילו יש לנו כדור ארץ נוסף, רזרבי, וממשיכים לבכות בדמעות של תנין על הפנדה הסינית, על הקורמוראנים במפרץ, על החור באוזון מעל אוסטרליה והקרחות באמזונס.
העיקר שנסגור את האור במטבח לשעה ביום כדור הארץ, אם מישהו יזכיר לנו.

בתור שועל, חשבתי ששווה להזכיר את יום כדור הארץ בכמה מילים. עכשיו אם לא אכפת לכם, אני הולך לתרום למאבק בחור באוזון.
אני הולך לאכול כבש.

לפני שיעלם I

זה לא קטע חדש. כבר המון זמן שיש ביו-טיוב את הקטע המדובב הזה בעשרות וריאציות שונות, אבל עכשיו כשליוצרי הסרט המקורי נמאס, זה בדיוק הזמן לתת כבוד אחרון לסאטירה.

הקטע הבא מוקדש לכל האמיצים שעדיין גרים בת"א, ולכל המסכנים שנאלצים לבקר אותם.

היד הנעלמה

תסלחו מראש על ריבוי הפוסטים בענייני כדורגל לאחרונה, ובעצם כדאי שתכנסו כבר לאווירה, כי עוד מעט מתחיל פסטיבל הכדורגל העולמי באפריקה.
בינתיים, אני מוכרח ללחוץ את ידו הנעלמה של התסריטאי, שאחראי על עלילת הליגה האנגלית. דווקא כשהכל נראה כבר אבוד, הוא סידר דרבי העיר מנצ'סטר מהסרטים, עם שער נצחון בסוף תוספת הזמן של פול סקולס הבלתי נגמר, והפסד של צ'לסי (להלן:"הצ'ילבה") בדרבי הקטן שלה עם היריבה הלונדונית טוטנהאם, ופתאום... חזר המתח.
עכשיו (ור'... שים לב למקצועיות...), אין סיכוי שיונייטד תזכה באליפות למרות שיש שלושה משחקים לסיום העונה, ולמרות שלצ'ילבה יש מפגש מעניין באנפילד עם הצ'ילבה השנייה, ליברפול.
ובהמשך לאירוניה מהפוסט הקודם, טוטנהאם, שעשתה היום שירות מצויין ליונייטד, תשחק מולה בשבוע הבא ויכולה לעשות את אותו שירות לקורבנה הנוכחי.
כבר אמרתי שאני אוהב כדורגל?
פשוט כיף.

היום בבוקר גיליתי שניים מאוהבים ממש בכדורגל...

מוווווווואאאההה

?And Isn't It Ironic, Don't You Think

את הדרך הארוכה מכפר אביב הביתה ניסיתי להעביר בלי לחשוב יותר מדי על באיירן מינכן ומנצ'סטר יונייטד.
חיפשתי מפלט ברדיו, אך לשוא. בכל מהדורת חדשות הכריזו על תוצאות הערב בליגת האלופות.
החלטתי לחפש זוית אחרת שתחזיר לי את החיוך, ומצאתי אחת.
נזכרתי למה אני כל כך אוהב ספורט. בגלל האירוניה.

אלאניס מוריסט חושבת שזבוב שחור בתוך השארדונה שלך זו אירוניה.
אני חושב שהולנדי שמציל קבוצה גרמנית מהדחה מגביע האלופות - זו אירוניה. זקני מלחמת העולם השנייה בהאג מחזיקים את ראשם בידיים רועדות מפרקינסון ולא מעכלים את הבושה. מי שלא בקיא בפוליטיקה של הכדורגל, זה הזמן להזכיר שיש מעט מאוד יריבויות עם הסטוריית דמים בכדורגל העולמי. אל- סלבדור והונדורס (מלחמת הכדורגל), אנגליה וארגנטינה (פוקלנד). על הגב של משחקי גרמניה והולנד רובץ כל כובד המשקל של מלחמת העולם השנייה... חתיכת משקל אה?
רוצים עוד אירוניה?
השם של הגיבור ההולנדי שהציל את גרמניה הוא אריאן רובן. ARIEN? באמת???
(ואפילו לא דיברתי על ה-2:1 במשחק הקודם שהיה ההיפוך של גמר 99' המפורסם)

אלאניס מוריסט חושבת ששלט "אסור לעשן" בהפסקת הסיגריה שלך זו אירוניה.
אני חושב שלהחליט להושיב את הקפטן האגדי, גארי נוויל, על הספסל כי הוא מבוגר מדי ולהעלות את דה סילבה הצעיר והנמרץ, רק כדי לראות אותו משאיר את יונייטד בעשרה שחקנים בגלל "משובת נעורים" זו אירוניה.
רק להיות הוגן, אני דווקא בעד החילוף הזה. יש משהו סמלי בחילופי המשמרות האלה של האחים נוויל באחים דה סילבה, אבל לשלם את מחיר חוסר הניסיון כאן זו באמת אירוניה.

אלאניס חושבת שפקק תנועה כשאתה כבר מאחר זו אירוניה.
אני חושב שכינויו של אולד טראפורד (איצטדיונה של יונייטד) - "תיאטרון החלומות"  הוא בהחלט אירוני השנה.
השנה זה המקום בו מתנפצים חלומות. 
צ'לסי מנצחת בו במשחק החשוב העונה ומרחיקה מיונייטד את חלום האליפות. באיירן מינכן אמנם מנוצחת בו, אבל מנפצת את חלום חצי גמר אליפות אירופה. ואם כבר הזכרנו את צ'לסי אז הנה לכם עוד אירוניה.
מנצ'סטר יונייטד מחזיקה עכשיו אצבעות בידיים וברגליים ללא אחרת מאשר ליברפול היריבה הנצחית. היא היחידה על הנייר שיכולה לתקן את הנזק שנגרם מההפסד של יונייטד לצ'לסי, ולהחזיר לווין רוני את הצבע ללחיים.

אז רייטינג גמר ליגת האלופות אולי נפגע מעט בהעדרה של יונייטד, והמפגש המסקרן של רוני ומסי יתקיים (אולי) בפורום הנבחרות במונדיאל.
עד אז, גם אם זו עונה של כמעטים בכדורגל ובכדורסל, אני עדיין נהנה מהאירוניה.
"Who would have thought...it figures"