מזל שלא תפסת סוס...

כבר כמה שבועות שיש לי שותף בבית.
זה הגיע די בהפתעה, אבל פתאום גיליתי שאני מבשל לשניים, קונה פירות לשניים, מנקה אחריו, והוא? כלום!
לא ביקשתי שישתתף בשכר הדירה, לא שיטפל בגינה, המינימום שביקשתי הוא שימתן קצת את הקולות שהוא משמיע בלילה.
כבר כמה שבועות שיש לי עכבר בבית.

ביום חמישי החלטתי שאנחנו צריכים להפרד, וכיוון שאני הייתי שם קודם (אני חושב... מה תוחלת החיים של עכבר מצוי?) זה רק הוגן שהוא זה שיאלץ לעזוב.
עכברים לא מבינים רמזים עדינים (כשמישהו רודף אחרי עם מטאטא, זה נחשב בעיניי רמז עדין) ולכן ויתרתי גם על שיחה בוגרת של "יחסינו לאן?" והחלטתי לעבור לאמצעים דרסטיים.

מדף מלכודות העכברים בהום סנטר נראה כמו מחסן מכשירי העינויים של המארקיז דה סאד (בלי הקונוטציות המיניות... זה עכבר למען השם!). כל המלכודות נועדו לעשות את העבודה בצורה יעילה.
יש את מלכודת הקפיץ הקלאסית שסירבתי בתוקף לקנות. העכבר הזה אולי אכל לי את האפרסמונים, אבל זו לא עבירה שעונשה מפרקת שבורה. אחריה הציע לי המוכר הסאדיסט את מלכודות הדבק העדינות למראה. ידעתי שאם אני אקנה אותן ואתפוס את הממזר הקטן, לא יהיה לי הלב להטביע אותו כמו שכתוב על גבי האריזה.

"יש משהו אחר?" שאלתי.
המוכר נתן בי מבט מוזר, כאילו שהוא מקפק בגבריות שלי והציע לי את מלכודת המתכת הננעלת.
"או! מצויין. בידיוק מה שאני מחפש!"  חייכתי. ואז, כאילו חזר בו אמונו במין הגברי, הוא מלמל "יותר נוח להטביע אותו ככה, וזה גם רב שימושי".
...סאדיסט... חשבתי לעצמי, לקחתי את המלכודת והסתובבתי לכיוון הקופות.
"בחורצ'יק!" צעק לי האינקוויזיטור "שים במבה במלכודת! הם לא יכולים להתעלם מזה"
המשכתי ללכת עם חיוך מנצח. במבה?! עכשיו תורי היה לפקפק בגבריות שלו.

התחנה הבאה היתה המכולת השכונתית. מה?! אין לי במבה בבית...

הנחתי את המלכודת במקומה והרגשה עתיקה של צייד ממוטות עברה בי. בחיי. ציד זה ציד.
בבוקר למחרת מיהרתי לבדוק את המלכודת, אך אבוי, אפילו לא נגיסה. זה התחיל להזכיר לי את ימי הדייג העליזים.
החלטתי שסבלנות היא מידה חשובה לצייד.

כשחזרתי אתמול בלילה הביתה, הממזר הקטן כבר היה במלכודת.
כן!! אני, הצייד הגדול, ניצחתי.
מבט אחד בעיניים השחורות הבולטות של העכברון שבמלכודת גרם לי להזכר באבא שלי וביום בו תפס חולדה במלכודת.
גם לאבי לא היה הלב להרוג את המכרסם, אז הוא נסע, לקול לעגם של כולם ליער חולדה לשחרר את החולדה שם. כן... כן... יער חולדה.
למחרת כשסיפר את הסיפור לחבריו לעבודה, צחק עליו חבר ואמר: "טוב שלא תפסת סוס.... היית נוסע עד סוסיא לשחרר אותו".

אז השעה  היא כמעט 4:00 לפנות בוקר ואני עם מלכודת ועכבר נוסע לכיוון השדות של רשפון לשחרר את השבוי שלי.
ככה, חשבתי, אם השדות לא יתאימו לו, אולי יעדיף את עשירי רשפון על פני.

קטנה...

בדקתי בכל ספרי דיני הראיות וסדר הדין האזרחי, ולא מצאתי שום מקום שבו כתוב שנחתום לא יעיד על עיסתו.
על אחת כמה וכמה אם זו עדות עויינת!
השועל רושם עוד ניסיון כושל לאפות חלה...

הייתי בחופשה בפנדורה... אתם חייבים לבקר שם.

אני רוצה להתחיל את הפוסט הראשון שלי לשנת 2010 בהתנצלות על ההיעלמות הארוכה (יחסית) שלי.
גיליתי שכתיבה היא לחלוטין לא עניין של זמן. זמן, כמו שחלקכם יודעים, יש לי בשפע (בין מילואים לישיבת עסקים לקראת המיזם החדש שלי).
השבועיים האחרונים סיפקו לי לא מעט נושאים לכתיבה, וייתכן שעל חלקם עוד אכתוב מאוחר יותר. ראיתי דברים ביהודה ושומרון שהכניסו לפרופורציה תפיסות שהיו לי בעבר, על האנשים שם, על האיזור, עלינו ועליהם.
ראיתי את מנצ'סטר יונייטד מפסידה לנמסיס מימים עברו - לידס השנואה, במשחק שהדרמה קווין אבי מלר כינה "אפי" (ואני מסכים).
ראיתי את מכבי ת"א והליגה האירופית שוקעות לרמה מביכה, בצל העננה על יושרת התארים שזכתה בהם מכבי בישראל.. שמעתי כמוכם את חילופי המהלומות בינינו לבין הטורקים, ונחרדתי כמוכם נוכח האסון בגן העדן של האיטי.
הכל שם עדיין, לא הכל שקע.

בסוף, מה שגרם לי לחזור ולכתוב היה משהו אחר. סוג של אסקפיזם שתמיד היה המפלט שלי, בעצם מאז שלמדתי לקרוא.
פנטזיה.

הפוסט הבא ידבר על הסרט "אוואטאר". מי שלא ראה, ומפחד מספוילרים בפוסט הזה, צודק. שילך לסרט (זו תהיה ההמלצה בסוף הפוסט) ואם ירצה, שיחזור לכאן ויקרא מה חושב השועל על הביקור שלו בפנדורה.

חלק ראשון - על המלצות וציפיות

הרבה באאאז היה סביב הסרט לפני היציאה שלו לשוק, ואפילו יותר לאחר שיצא. התגובות נעו בין התלהבות לבין קריאות נאצה בפייסבוק כנגד קמרון, הבמאי, ומחאות על זלזול באינטיליגנציה...
אני חושב שאם מגיעים לסרט עם עיניים חשדניות, כל פגם קטן יבלוט, כי ככה זה כשמחפשים. סרט כמו אוואטאר צריך לקבל כחוויה חדשה, להינות מהטכנולוגיה ולא להיות עסוק כל הזמן בחיפוש פולני אחרי הפגמים שבו.
היו מי שטענו שהסרט היה ארוך מדי, מייגע. בשבילי הסרט זרם והייתי עסוק בלחקור את העולם החדש דרך עיניו של הגיבור, ולא הרגשתי איך הזמן חלף, מהר מדי.
אז המלצות כמו המלצות כדאי לקחת בערבון מוגבל, כן, גם את שלי. וציפיות כמו שלמדתי, יש רק על הכריות, אז עדיף להגיע בלעדיהן. אז לכו ותשפטו בעצמכם, כי תרצו או לא, זה העתיד של הקולנוע והטלוויזיה וזה נחמד לראות שאנחנו מסוגלים להפיק גם משהו חיובי בטכנולוגיה שלנו.

חלק שני- עלילה

בשביל אחד שגדל על סי.אס. לואיס וסיפורי נרניה, ג.ר.ר טולקין ועלילות הארץ התיכונה, ותיבל קצת בספרים של אסימוב וסילברברג, כל הרעיון של רוכבי דרקונים, ועולמות זרים, שבהם האדם הוא לפעמים רק מטרד, ולקסם יש מקום של כבוד, היה לי קל יותר לעכל את המוזרויות של פנדורה.
העלילה באוואטאר, כמו בספרים וסרטים רבים שקדמו לו, עוסקת במחול האינסופי של מלחמת בני האור בבני החושך. הצרכים של הטוב והרע משתנים מסיפור לסיפור, וכאן קמרון לועג לקפיטליסט "הרע" המחפש אחר החומר הקרוי UNOBTANIUM.
בסה"כ, אין חורים גדולים מדי בעלילה, ואם היו, צריך לתת מעט חופש לפתרונות  יצירתיים לבעיות יצירתיות, ואני אנסה להסביר בדוגמא ממקום קצת אחר.
אתם בוודאי זוכרים את סדרות STARTREK הישנות והטובות (על כל הדורות וסדרות הלווין שלהן). שם גיבורנו, קפטן קירק נתקל בבעיה. הוא נכנס לענן וורקטס כשמאחוריו ספינות רומולאן עויינות. ההייפר דרייב שלו תקול ולקראת סוף הפרק, בדיוק כשהקרדיטים כבר לוחצים שהגיע זמנם, מגיע סקוטי, הצ'יפ, ומסיט כוח מהדפלקטור הקדמי כדי להניע את ההיפר דרייב והאנטרפרייז חומקת מעוד מצב מסוכן. טוב הבנתם את העניין. מטופש להפליא אבל ישבנו לראות את הסדרות האלה באדיקות למרות הכל.
באוואטאר לא נכנסו לפינות רבות כאלה. שמרו על העלילה פשוטה ובסיסיות, וזה הצליח בעיניי.
בעניין המקוריות, יש לי רגשות מעורבים. מצד אחד, לבנות עולם חדש כזה, שבנוי אחרת ממה שאנחנו רגילים ושלא ראינו בעשרות סדרות של מדע בדיוני, זה לא עניין פשוט. שם קמרון הצליח בצורה מרשימה.
בכל זאת קמרון לא הצליח לחמוק מכמה קלישאות שמקורן בעולם שאנחנו מכירים טוב מדי.
קמרון לא הצליח להשתחרר מכל הסטריאוטיפים האינדיאנים כשיצר את השבטים שלו בפנדורה, אבל איכשהו השאמאן השבטית בניגוד ליתר השבט שלה, הצליחה לפתח מבטא ג'מאייקני, כיאה לשאמאן. זה ממשיך בנאום חוצב הלהבות של גיבורנו מול אחד השבטים הכחולים וזה נשמע לי מעט יותר מדי דומה לזה:

(החלק המעניין מתחיל  38 שניות בתוך הוידאו)
שימו לב שאפילו הצבע הכחול כאן הוא מוטיב חוזר :)

והנה עוד דוגמא קטנה מאותו סרט:


ולמרות הביקורת הקטנה, הנה עוד נקודה לטובתו של קמרון, שהצליח להתגבר על הצורך העז של במאים להכניס דמות משנה קומית מגוחכת שתתמוך בגיבור שלו (כולנו מכירים אותה בתחפושות שונות - החמור ב"שרק", סטיבן האירי ב"לב אמיץ" והרשימה עוד ארוכה), וזה הישג בעיניי.
ועוד משהו...
הליהוק של סיגורני וויבר האלמותית, בעיניי, הוא גאוני. מעבר לזה שלא החלטתי איפה היא יותר מרשימה כאנימציה או כבשר ודם, פשוט אין שחקנית שתרצה לראות יותר יוצאת מתוך תא סגור בחללית. אולי זה רק אני.... :)

חלק שלישי - רואים רחוק.... 3D

הלוואי ויכולתי לשים לכם לינק לפוסט שכתב ר' על הטכנולוגיה, אבל הוא טיפוס יותר פרטי מהשועל כנראה.
אני אסתפק בשני קטעי וידאו שצירף לפוסט שלו על הטכנולוגיה שמאחורי אוואטאר ועל העתיד של הקולנוע, ואולי של תרבות הסלבריטאים הגוססת.





אני רק אוסיף דבר אחד קטן...
בסוף הסרט, כשאתה מסיר את המשקפיים המיושנים מדי לטכנולוגיה כזו... אתה עדיין רואה דברים תלת מימדית.
מדהים.