הממלכה - פרק 6 - נבואות ישנות

היה זה בשלהי החודש האחד-עשר. 36 שנים לפני הקרב האפי, שהסתיים זה עתה בעיר האפורה.
השמש במערב החלה נושקת לאופק ומצידו האחר של הרקיע, סהר דקיק, כמעט בלתי נראה עשה את דרכו האיטית למעלה.
"זה יהיה לילה חשוך במיוחד" חשב לעצמו הקוסם הצעיר.
מבט חטוף לאחור אישר את שידע הקוסם הצעיר בליבו. הוא לבד.
חמישה ימי רכיבה מפרכים עברו על הקוסם בדרכו לדרום המרוחק של הממלכה, ועל אף שהיה רוכב מיומן, היה קרוב לסף הסיבולת שלו. בחירוק שיניים נזכר הקוסם במטרה לשמה יצא להרפתקאה, וכשראה הרחק באופק את צלליתו של מעגל האבנים הכבדות STONEHENGE מקום לידתן של נבואות כה רבות, נעלם כבדרך פלא הכאב באחוריו.

כשהגיע הרוכב הצעיר לפאתיו של מעגל האבנים, היה כבר הלילה בשיאו, חשוך, צונן, וללא עב בשמיים.
ביראת קודש שחרר הקוסם, מנרתיק באוכפו, ספר עב כרס שכריכתו עשוייה לבד חם למגע, ובמרכזה שדון ובידו קלשון מוזהב. את הספר הניח על משטח האבן שבמרכז מעגל האבנים החשוך.
במילת קסם בודדה יצר להבה דקיקה כלהבת נר, שלאורה, נתעורר הספר ונפתח מעצמו, כאילו היו בו חיים משלו.

רגע אחרון של חשש עבר בו. "האם אני ראוי?" חשב, ודבריו של אביו, מן היום בו נפרדו דרכיהם בשערי האקדמיה לקסם גבוה, הדהדו בו. "גורל מיוחד צפוי לך בני. כך ניבאו הכוכבים ביום בו נולדת"
הקוסם הצעיר נשא עיניו לכוכבים, עצם את עיניו, נשף את אחרון הספקות והחל להגות את מילות הלחש שיזמן את האורקל.

מילות הלחש העדינות החלו מתגברות בעוצמתן וככל שהתגבר הלחש, כך התקדרו השמיים מעל מעגל האבנים . כשהסתיים הלחש בקרשנדו רועם, היכה ברק עז בקרקע מול הקוסם, ששרוי היה עד אותו רגע בטראנס עמוק. כששבה הכרתו, ראה שבמקום בו היכה הברק עמדה כעת דמות עטוייה גלימה לבנה. צלב אדום עיטר את הגלימה וסמל 3 האריות היה טבוע על לוח החזה של שריונה הכסוף.
פניה של הדמות הוסתרו עמוק בתוך ברדס כבד והגלימה התנופפה מאחוריה, אף שלא הורגשה עוד רוח במקום.

"צפיתי את בואך, מג צעיר" אמרה הדמות בקול יבש.
"...אתה אורקל" חייך לעצמו הקוסם, מרגיש שוב איך בטחונו חוזר אליו.
"הקשב לדברי הקסם העתיק" המשיך האורקל בקולו היבש, מתעלם ממבטו של הצעיר השחצן שזימן אותו.
"העולם השתנה, מג צעיר. ימי התהילה של עיר המפרשים הצפונית באים אל קיצם ועידן חדש בפתח. תהילה נצחית מובטחת לאיש שיאגד את המוארים, בטרם יחל האלף החדש" אמר האורקל בדרמה השמורה לנבואות.

"מיהם המוארים?" שאל הקוסם הצעיר, ובתגובה, שלח האורקל מקצות אצבעותיו ברקים אל עשרה עמודי אבן הסובבים אותם, ובזה אחר זה נתגלו סמלים על עמודי האבן. "כך תזהה את המוארים" ענה האורקל "הטובים שבלוחמי הממלכה".
"מדוע נבחר היום הזה לחשוף את הנבואה, כשקיצו של האלף עוד כה רחוק?" שאל הקוסם.

הרחק בצפון הממלכה, בבירתו של פלך הדרקון, כרעה אשה בשם לין ללדת. היתה זו לידה מוזרה, שלווה, בסתירה מוחלטת לסערה האיומה המתחוללת בחוץ.
רעם נורא הרעיד את חלונות הבית, אך לין שמעה רק מוזיקה.
"נבל..." חשבה. "כמה מוזר"
רעם נוסף נשמע בחוץ ולין כבר אחזה בבנה הטרי, ריאן. "תינוק שקט" אמרה למיילדת והביטה בתדהמה בכתם לידה יוצא דופן על רגלו השמאלית.
"נבל..." חשבה. "כמה מוזר"

במעגל האבן,  שלח האורקל ברק אחרון לגבוה שבעמודי האבן, עליו נחרטו סמלי הנבל והדרקון.

הנבואה הושלמה.