בכל זאת הגענו למרות הכל

הייתי סקפטי. מודה.
לא חשבתי שמראדונה יצליח להעלות את הכוכבים שלו למונדיאל, במיוחד אחרי שראיתי את הברק בעיניים של דייגו פורלאן והתכולים של אורוגוואי, אבל כנראה שיש איזו שכינת כדורגל עם נטייה לנוסטלגיה בכנסייה ההזוייה של מראדונה.

אין לי הרבה מה להגיד על הסיפור הזה, מלבד זה שאני שמח שארגנטינה עלתה. הכדורגל הוא דרמה קומית ולארגנטינה היה מאז ומעולם מקום של כבוד באנסמבל העולמי. כבר דיברתי בעבר כאן על היריבויות הנצחיות שבכדורגל והמונדיאל היה קצת חסר אם לא היה בו את הסיכוי להפגיש בין ברזיל לארגנטינה, או בין אנגליה לארגנטינה (כי איפשהו חייבים להכריע מי אשם ומי ניצח בפוקלנד).

ברקע, ישנה עדיין שאלה לגבי מינויו של מראדונה כמאמן נבחרת ארגנטינה, והאם ההעפלה הזו טובה לארגנטינה או לא...
מצד אחד, אני לא לגמרי משוכנע שלאורך זמן הנבחרת הארגנטינאית תרוויח ממראדונה כמאמן, שהרי כולם יסכימו שארגנטינה עלתה למרות מראדונה ולא בזכותו (כולם חוץ מדייגו עצמו כמובן). ואולי יותר מזה, מראדונה עצמו (או מקומו בפנתיאון הכדורגל) עשוי להפגע. ואני אומר, לא כל אגדה שווה לפורר לאבק.

מצד שני, אם נסתכל על ההיסטוריה של מראדונה שמחוץ למגרשי הכדורגל, הרי שהאיש רחוק מלהיות מודל לחיקוי ודוגמא לנוער. אם כל זה לא פגע במעמדו כנציגו של אלוהי הכדורגל עלי אדמות, כמה נזק כבר ייגרם במונדיאל כושל?

מלבד איחולי הצלחה גם לאורוגוואי בפלייאוף, כדברי פורסט גאמפ.... That's all I have to say about that