אני מתנצל מראש, כנראה שלחלקכם יהיה קשה לעכל את הפוסט הזה.
הפוסט התחיל בויכוח סוער עם בת משפחה והסתיים בסולחה סוחטת דמעות מסרט ערבי :-)
הבוקר התיר ביהמ"ש לפרסום את שמו של מאבטח הרמטכ"ל החשוד בניסיון אונס במועדון לילה. זה היה האות לתחילת האורגיה התקשורתית ולאליפות ישראל במחול על הדם על גבי כל מדיה אפשרית כתובה, אלקטרונית ואחרת.
אני תוהה מתי רוקנה תרבות הרייטינג ומציצנות האח הגדול את חזקת החפות מתוכנה?
כפשוטה, קובעת חזקת החפות, כי אדם יהיה בבחינת חף מפשע עד אשר הוכחה אשמתו בביהמ"ש המוסמך לכך.
התיאוריה שבבסיס חזקת החפות אינה נטולה מחלוקות ערכיות, נורמטיביות, אך זוהי החזקה הנהוגה בישראל ובמרבית הדמוקרטיות המודרניות. ולטעמי דווקא בימים אלה יש להקפיד על אכיפתה בדווקנות, מפאת הנזק הפוטנציאלי האדיר שברמיסתה.
למרבה האירוניה, בעוד סרן אחד (סרן ר') זוכה לפיצוי כספי (דל לטעמי) מהגב' אילנה דיין וזכיינית התקשורת "טלעד" על פרסום הכתבה חסרת האחריות ב"עובדה", מתחיל סרן אחר (שאת שמו, כמובן, לא אזכיר למרות ששמו כבר פורסם) את מסע האימים התקשורתי השמור לאלה, שלרוע מזלם, מוצאת התקשורת ערך רייטינג גבוה בסיפורם. (כבוד מפוקפק השמור בד"כ לידוענים, פוליטיקאים ונשיאי מדינה). סרן זה, לצערו הרב, לא נהנה מצו איסור פרסום על שמו ותמונתו כמו סרן ר' לפניו.
אם תגובתכם בשלב זה היא: "כיצד הוא יכול להגן על אנס שכזה?" או "יש ראיות DNA חותכות" הרי שאתם רק מסייעים לי להבהיר את הנקודה.
איננו שופטים או בוחני כליות ולב, ובוודאי שאיננו ביהמ"ש המוסמך לכך, אבל בהשתתפותנו בחגיגה התקשורתית אנו הופכים לתליינים וציידי מכשפות דה פקטו.
ה"ראיות" החותכות מובאות לנו על ידי כתבים ועיתונאים, שרובם ככולם כבולים בכבלי התחרות על הרייטינג בישראל. המאבק על כיסו של הקורא הישראלי הפך את המדיה שלנו לצהובה וחסרת אחריות (לראיה, עניין אילנה דיין). אינני מטיל דופי בכולם ואני משוכנע שישנם די צדיקים בסדום כדי להצילה, אבל ישנם לא מעט כאלה שהופכים אותה למקום שלא נעים לחיות בו. היצר הצהוב שלנו מתחיל שם וממשיך במציצנות מעלת קבס שבאה לידי ביטוי בתוכניות כמו האח הגדול.
האם הפכנו כאלה חלשי אופי שאיננו מסוגלים לדחות את הסיפוק שבריקוד הורה סוער על הדם עד לאחר הרשעתו של הנאשם?
"תראה את עניין קצב" אומרת לי קרובת המשפחה. "אילולא פורסם הדבר בכל מדיה, לא היו מתלוננות נוספות אוזרות את האומץ לפנות למשטרה כקורבנותיו הנוספים של הנשיא לשעבר".
היא הנותנת, אני אומר, ומתנצל מראש על בחירת המילים המביכה. המשפט התקשורתי שנעשה לנשיא קצב הוא דוגמא מצויינת למשפט השדה הרכילותי שנעשה לאיש. זיגזוג היועץ המשפטי לממשלה מכתב אישום שכלל את רצח ארלוזורוב, לזה שהוגש לבסוף לביהמ"ש לא השפיע כהוא זה על דעתו של האזרח ברחוב בעניין חפותו או אשמתו של הנשיא. דינו בציבור נגזר.
אני מסכים שיש ערך בפניית קורבנות נוספים למשטרה. אך האם זו הדרך?
"פרסמי ברשומות המיועדות לכך" אני מציע. כך נוכל למזער את הפגיעה בטרם עת בשמו של חשוד, הרי מרבית הציבור לא יחטט ברשומות אלה, אלא רק נפגעות תקיפה שזהו עניינן.
"מעט מדי" היא טוענת. "איך נבסס טענת דפוס התנהגות לנאשם?"
אינני יודע, אני מודה. אולי בהגדלת תקציבי המשטרה ובחקירה מקצועית וראויה על ידי חוקרים מוכשרים? אולי על ידי קידום עמותות שעניינן הוא תמיכה בקורבנות תקיפה?
מדוע זה צריך להעשות על גבי הצהובון של המדינה? הרי שכאשר יפסוק בסוף ביהמ"ש שהנאשם חף מפשע (רחמנא ליצלן, יש גם כאלה שהוכחה חפותם, ולא מטעמים טכניים) בוודאי יסתפק בפרסום התנצלות בעמוד 17 למטה, ליד מודעות האבל, כדי למזער את בושתו.
"ומה על ההתיישנות?" ממשיכה הקרובה בלהט. "מה אם יהיה זה מאוחר מדי עבור מתלוננת חדשה להגיש את תלונתה לאחר פסק דינו של נאשם?" .
"זו סיבה מספיק טובה לתקן את חוק ההתיישנות" אני אומר. ניתן לקבוע שחשד בתקיפה מינית משהה את ההתיישנות בכל תקיפה מינית אחרת". ישנן די והותר דרכים יצירתיות לפתור את הקשיים מבלי לרצוח את אופיו של אדם ולהלבין פניו ברבים.
"שיתבע פיצוי אח"כ!" היא רועמת.
"האם 300,000 ש"ח שווים לסרן ר' שאת שמו הטוב?!" אני עונה ולא רואה צורך להמשיך בקו הזה.
"קל לך לומר את זה. אם זו היתה אחותך היית מדבר אחרת!"
נו, לטענה הזו יש כמובן טענת ראי שווה בעוצמתה. הרי אם חלילה וחס היה מדובר בבעלה שנעצר מעצר שווא על תקיפה מינית היתה רוצה להחריש את העניין.
העניין דומה מאוד בעיניי לדיון שערכתי בעבר בעניין גישתי לנפילה אפשרית בשבי. אני לא הייתי רוצה שמדינת ישראל תנהל על גבי משא ומתן לשחרור רוצחים. (אני יודע שמרבית חברי מתנגדים לגישתי.) אחת הטענות של חברי אז היתה שקל לי מאוד לקבל החלטה שכזו תחת אורות הניאון. אם הייתי שם הייתי מתחנן שישחררו אותי בכל מחיר. ואני מסכים.
אני מסכים ואומר שוב, שעתה, כשאני מרוחק מהסיטואציה, ויכול לחשוב בבהירות, אני יכול להחליט החלטות רציונליות.
כך גם כאן.
זו לא אחותי שנפגעה. ולא אני שדמו נשפך, ולכן אני יכול לחשוב רציונלית.
לסיום דברי,
אם יקבע ביהמ"ש את אשמתו של המאבטח, אני אהיה ראש וראשון למוקיעים, ואשמח להעבירו לשר המשפטים, נאמן, שיחיל עליו דין תורה ויסקול אותו באבנים מצידי.
הסוב-יודיצה וחזקת החפות שוכבים בינתיים זו לצד זו במצב קריטי ביחידה לטיפול נמרץ, יחד עם שמם של נאשמים רבים. נכון, אשמתם של רובם המכריע תוכח לבסוף בביהמ"ש המוסמך. למה שלא נחכה עד אז?
הפוסט התחיל בויכוח סוער עם בת משפחה והסתיים בסולחה סוחטת דמעות מסרט ערבי :-)
הבוקר התיר ביהמ"ש לפרסום את שמו של מאבטח הרמטכ"ל החשוד בניסיון אונס במועדון לילה. זה היה האות לתחילת האורגיה התקשורתית ולאליפות ישראל במחול על הדם על גבי כל מדיה אפשרית כתובה, אלקטרונית ואחרת.
אני תוהה מתי רוקנה תרבות הרייטינג ומציצנות האח הגדול את חזקת החפות מתוכנה?
כפשוטה, קובעת חזקת החפות, כי אדם יהיה בבחינת חף מפשע עד אשר הוכחה אשמתו בביהמ"ש המוסמך לכך.
התיאוריה שבבסיס חזקת החפות אינה נטולה מחלוקות ערכיות, נורמטיביות, אך זוהי החזקה הנהוגה בישראל ובמרבית הדמוקרטיות המודרניות. ולטעמי דווקא בימים אלה יש להקפיד על אכיפתה בדווקנות, מפאת הנזק הפוטנציאלי האדיר שברמיסתה.
למרבה האירוניה, בעוד סרן אחד (סרן ר') זוכה לפיצוי כספי (דל לטעמי) מהגב' אילנה דיין וזכיינית התקשורת "טלעד" על פרסום הכתבה חסרת האחריות ב"עובדה", מתחיל סרן אחר (שאת שמו, כמובן, לא אזכיר למרות ששמו כבר פורסם) את מסע האימים התקשורתי השמור לאלה, שלרוע מזלם, מוצאת התקשורת ערך רייטינג גבוה בסיפורם. (כבוד מפוקפק השמור בד"כ לידוענים, פוליטיקאים ונשיאי מדינה). סרן זה, לצערו הרב, לא נהנה מצו איסור פרסום על שמו ותמונתו כמו סרן ר' לפניו.
אם תגובתכם בשלב זה היא: "כיצד הוא יכול להגן על אנס שכזה?" או "יש ראיות DNA חותכות" הרי שאתם רק מסייעים לי להבהיר את הנקודה.
איננו שופטים או בוחני כליות ולב, ובוודאי שאיננו ביהמ"ש המוסמך לכך, אבל בהשתתפותנו בחגיגה התקשורתית אנו הופכים לתליינים וציידי מכשפות דה פקטו.
ה"ראיות" החותכות מובאות לנו על ידי כתבים ועיתונאים, שרובם ככולם כבולים בכבלי התחרות על הרייטינג בישראל. המאבק על כיסו של הקורא הישראלי הפך את המדיה שלנו לצהובה וחסרת אחריות (לראיה, עניין אילנה דיין). אינני מטיל דופי בכולם ואני משוכנע שישנם די צדיקים בסדום כדי להצילה, אבל ישנם לא מעט כאלה שהופכים אותה למקום שלא נעים לחיות בו. היצר הצהוב שלנו מתחיל שם וממשיך במציצנות מעלת קבס שבאה לידי ביטוי בתוכניות כמו האח הגדול.
האם הפכנו כאלה חלשי אופי שאיננו מסוגלים לדחות את הסיפוק שבריקוד הורה סוער על הדם עד לאחר הרשעתו של הנאשם?
*She's a witch - Monty Python
ישנן לא מעט בעיות בתיאוריה שלי, וכבר אומר שאין לי את כל התשובות."תראה את עניין קצב" אומרת לי קרובת המשפחה. "אילולא פורסם הדבר בכל מדיה, לא היו מתלוננות נוספות אוזרות את האומץ לפנות למשטרה כקורבנותיו הנוספים של הנשיא לשעבר".
היא הנותנת, אני אומר, ומתנצל מראש על בחירת המילים המביכה. המשפט התקשורתי שנעשה לנשיא קצב הוא דוגמא מצויינת למשפט השדה הרכילותי שנעשה לאיש. זיגזוג היועץ המשפטי לממשלה מכתב אישום שכלל את רצח ארלוזורוב, לזה שהוגש לבסוף לביהמ"ש לא השפיע כהוא זה על דעתו של האזרח ברחוב בעניין חפותו או אשמתו של הנשיא. דינו בציבור נגזר.
אני מסכים שיש ערך בפניית קורבנות נוספים למשטרה. אך האם זו הדרך?
"פרסמי ברשומות המיועדות לכך" אני מציע. כך נוכל למזער את הפגיעה בטרם עת בשמו של חשוד, הרי מרבית הציבור לא יחטט ברשומות אלה, אלא רק נפגעות תקיפה שזהו עניינן.
"מעט מדי" היא טוענת. "איך נבסס טענת דפוס התנהגות לנאשם?"
אינני יודע, אני מודה. אולי בהגדלת תקציבי המשטרה ובחקירה מקצועית וראויה על ידי חוקרים מוכשרים? אולי על ידי קידום עמותות שעניינן הוא תמיכה בקורבנות תקיפה?
מדוע זה צריך להעשות על גבי הצהובון של המדינה? הרי שכאשר יפסוק בסוף ביהמ"ש שהנאשם חף מפשע (רחמנא ליצלן, יש גם כאלה שהוכחה חפותם, ולא מטעמים טכניים) בוודאי יסתפק בפרסום התנצלות בעמוד 17 למטה, ליד מודעות האבל, כדי למזער את בושתו.
"ומה על ההתיישנות?" ממשיכה הקרובה בלהט. "מה אם יהיה זה מאוחר מדי עבור מתלוננת חדשה להגיש את תלונתה לאחר פסק דינו של נאשם?" .
"זו סיבה מספיק טובה לתקן את חוק ההתיישנות" אני אומר. ניתן לקבוע שחשד בתקיפה מינית משהה את ההתיישנות בכל תקיפה מינית אחרת". ישנן די והותר דרכים יצירתיות לפתור את הקשיים מבלי לרצוח את אופיו של אדם ולהלבין פניו ברבים.
"שיתבע פיצוי אח"כ!" היא רועמת.
"האם 300,000 ש"ח שווים לסרן ר' שאת שמו הטוב?!" אני עונה ולא רואה צורך להמשיך בקו הזה.
"קל לך לומר את זה. אם זו היתה אחותך היית מדבר אחרת!"
נו, לטענה הזו יש כמובן טענת ראי שווה בעוצמתה. הרי אם חלילה וחס היה מדובר בבעלה שנעצר מעצר שווא על תקיפה מינית היתה רוצה להחריש את העניין.
העניין דומה מאוד בעיניי לדיון שערכתי בעבר בעניין גישתי לנפילה אפשרית בשבי. אני לא הייתי רוצה שמדינת ישראל תנהל על גבי משא ומתן לשחרור רוצחים. (אני יודע שמרבית חברי מתנגדים לגישתי.) אחת הטענות של חברי אז היתה שקל לי מאוד לקבל החלטה שכזו תחת אורות הניאון. אם הייתי שם הייתי מתחנן שישחררו אותי בכל מחיר. ואני מסכים.
אני מסכים ואומר שוב, שעתה, כשאני מרוחק מהסיטואציה, ויכול לחשוב בבהירות, אני יכול להחליט החלטות רציונליות.
כך גם כאן.
זו לא אחותי שנפגעה. ולא אני שדמו נשפך, ולכן אני יכול לחשוב רציונלית.
לסיום דברי,
אם יקבע ביהמ"ש את אשמתו של המאבטח, אני אהיה ראש וראשון למוקיעים, ואשמח להעבירו לשר המשפטים, נאמן, שיחיל עליו דין תורה ויסקול אותו באבנים מצידי.
הסוב-יודיצה וחזקת החפות שוכבים בינתיים זו לצד זו במצב קריטי ביחידה לטיפול נמרץ, יחד עם שמם של נאשמים רבים. נכון, אשמתם של רובם המכריע תוכח לבסוף בביהמ"ש המוסמך. למה שלא נחכה עד אז?
השאלה הנשאלת האם זה לא אותו בית משפט שקבע אם להסיר את אותו צו פירסום? שמו של ר' עדיין לא פורסם עד היום....
השבמחקמי יודע, אולי זה אני.....
ר'
אתה צודק. וזו טענה יפה.
השבמחקהייתכן שביהמ"ש לא מעריך את כוחה המשחית של התקשורת?
האם בויכוח הערכי מחירו שמו הטוב של אדם (עד הרשעתו) הוא מחיר שביהמ"ש חושב שאנו כחברה צריכים ומוכנים לשלם?
יתכן.
אני לא מסכים.
האמת סיפור קשה..בעיני הנפגעות הגדולות הן שתי הנשים משני הצדדים, זו שאותה תקף הנאשם ומהצד השני הארוסה שעולמה התהפך אליה לילה בהיר אחד..סיפור מזעזע וקשה לעיכול בדיוק בגלל שהנאשם נחשב בחור כלכך מוצלח ואף אחד לא ציפה לזה משום מקום..אם זאת יש משהו בדברייך לגבי החגיגה על הדם של התקשורת שברור שבאה היות ומדובר במאבטח של הרמטכ"ל ומסמלת יותר מהכל ניסיון נוסף של התקשורת לנער את המערכת המדינית פוליטית למטרות רייטינג..אבל האמת זו סוגייה קשה מצד אחד יש חובה לפרסם בדיוק בגלל שמדובר בנאשם שמקורב לדרג כלכך בכיר ומשרת בתפקיד כלכך רגיש ומצד שני אפשר לחכות רגע עם הרס שמו הטוב של בנאדם שיש לו רקורד נקי לפחות עד שתוכח אשמתו ולמרות שקשה להתעלם מהממצאים בשטח..
השבמחקבקיצור סיפור קשה איך שלא מסתכלים עליו..אני אישית מאוד מזועזעת מהסיפור ויכול שבגלל זה דברי יצאו ארוכים ומעט מבולבלים הפעם..מה שכן שועל יקר אני מאחלת לך שדברים כאלו וצרות אחרות תמיד יהיו רחוקות ממך ושתוכל להמשיך להיות כלכך רציונלי כמו שאתה אוהב..למרות שיהיה מעניין לשמוע אותך מידי פעם מדבר קצת יותר מהלב וקצת פחות מהראש והרציונל..יש מספיק רציונלים בשטח קח את זה כאתגר חדש..
ק' סנאית
נ נח נחמן מאומן.....
השבמחקבעזרת השם יחליטו בשבילנו טוב
העניין הזה גדול מכל מקרה ספציפי.
השבמחקאני מדבר על פלוני ממעלה שקמים שנקלע למצב הזה.
לא לשר, ח"כ, זמר, כדורגלן או מאבטח רמטכ"ל.
סוביודיצה וחזקת החפות הם עקרונות.
וצריך לקבוע את גבולותיהם.
והפעם... גם הלב שלי אומר אותו דבר.
אני מסכים עם השועל בכל מילה. הסוביודיצה לא נמצאת במצב אנוש, היא הלכה לעולמה מזמן. היא אינה קיימת במדינת ישראל והדיון על מצבה נשמע כמו הדיון על התוכי של מונטי פייטון (אגב, מגדולי המערכונים בכל הזמנים).
השבמחקבלי קשר, הרשעה במשפט פלילי מחייבת אשמה מעל לכל ספק סביר. זאת אומרת מעל 99%. האם מישהו יכול להגיד לי בודאות מוחלטת שאין אפילו סיכוי של אחוז אחד שסיפור קצב הוא רומן שהשתבש קשות?! האם אין סיכוי של אחוז אחד שהוא לא עשה את מה שמייחסים לו? מאיפה אתם יודעים? שמעתם פעם את הגרסה שלו? עניינה אותכם פעם הגרסה שלו? אני לא יודע אם הוא אשם או לא אם הוא עשה את זה או לא אבל אני יודע דבר אחד- אין אף שופט ביוניברס הישראלי שיהיה מסוגל לזכות אותו גם אם הוא משוכנע לחלוטין שהבנאדם חף מפשע. אני לא נוקט פה עמדה אם קצב אשם או לא ולא נוגע בסוגיות הערכיות שהעניין מעלה. אני רק שואל אם יש איזשהו סיכוי לנהל משפט הוגן בענין הזה. התשובה היא כמובן לא. אין שום סיכוי בעולם לנהל משפט הוגן. וזה בכלל לא קשור אם הוא אשם או לא. התקשורת כבר הציגה את התביעה, את העדויות, את הניתוחים המשפטיים, אסטרטגיות חלופיות, עדי אופי, עדי נסיבות, את פסק הדין ורק את התלייה בכיכר העיר (שהם לא יכולים לבצע) הם עוד לא עשו. זאת שערוריה. ושוב, זה לא קשור לאמונה שלי בחפותו או לא.
ולעניין אילנה דיין- הדבר היחיד שחבל לי בכל הסיפור הזה הוא שהפיצוי כל כך נמוך ושלד"ר דיין לא שללו את תעודת העיתונאית שלה. אני באופן אישי כבר לא מאמין לאף סיפור שהיא מביאה ותמיד מחפש את האינטרס מאחוריו. כמו אצל רפי גינת, אצל הבולדוג, הבולדוזר והבובליל (סתם, לאחרון אין אינטרסים), מרוז ווילנאי אמנון לוי ודומיהם. כולם אנטי עיתונאים מהדרגה הנמוכה ביותר הקיימת והם מהווים בושה למקצוע העיתונאות.
חג שמח!
אחרי דיון ארוך בו התווכחנו למרות ששנינו הסכמנו על אותם דברים (דבר שהוא מוזר לכשעצמו?!?),
השבמחקהרשה לי להקדיש לך את הסרטון הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=oUWvgQcH_aE
עם הרבה אהבה.
מ' הצב.
מני...
השבמחקאתה חמוד אתה.....
המסר הובן :) ואני מעדיף להלחם בתחנות רוח מאשר לתת לרומח ולחרב להחליד בנדן בזמן שאני בולס פיצות.
אחי השועל,
השבמחקשים לב לדבריו של היועמ"ש מר מני מזוז בנאום שנשא לפני עוד 1059 עו"ד חדשים וירוקים אתמול בטקס ההסמכה שלהם:
"אני מאמין כי עדיף להיות דון קישוט שנאבק בטחנות רוח גם אם ללא הצלחה מובטחת, על פני הרמת ידיים ונטישת המערכה והחלפת השריון והכידון בכורסה ובנעלי בית רכות" - לא נגענו!!!
יכול להיות שהיועמ"ש מצטט את חזי השועל???
גדול!
השבמחקאם הוא רק היה יודע שחזי השועל תופס טרמפ על אגרת הרשיון של האגו האחר....המוזר ההוא... :)
התשובה היא (וסליחה על ההכללות הבוטות) - כן! הפכנו כאלה חלשי אופי, כן - הנוער לא יודע להרכיב משפט שלם בעברית, כן - אנחנו ברובנו טיפשים עד כדי אי הבנת חוקי פיזיקה בסיסיים והצורך בשמירת מרחק על הכביש, כן - האח הגדול מייצג את התכנים והרמה של הרוב....וכן - זה מאד עצוב ומייאש. וכל זאת מפי מישהי שעדיין רוצה להאמין שהיא חיה במקום הכי טוב בעולם...אבל כבר קשה להישאר משוכנעת.
השבמחקאופטימית חסרת תקנה :)
השבמחקאם זה היה קצב מול אישה אחת, או שתיים - נו, הייתי אומר - קונספירציה. אבל עשר נשים? למה, למשל, לא עשו את זה לדוד לוי? או לצ'רלי שטרית? או לשמעון פרס? לפעמים ההסבר הפשוט ביותר הוא הנכון. וכמובן שלא הייתי כותב את זה לולא פסק בית המשפט מה שפסק. כי אם הייתי עושה את זה, הייתי משתתף בלינץ'. אגב, קצב קיבל כל כך הרבה הקלות בזכות מעמדו. אף חשוד אחר לא היה זוכה להליך משפטי כה ממושך, עם הנחות כה רבות, עם הזכות לשטוח את קובלנותיו בפני כל האומה פלוס היקום בכל ערוצי השידור, כמו קצב.
השבמחקואם יורשה לי -
http://cafe.themarker.com/post/951772/
http://devcafe.themarker.com/post/1060679/
אני לא יודע כמה אתה מעורה בהליכים מהסוג הזה, אבל ההליך המשפטי של קצב לא היה ארוך בהרבה מהליכים של כל אדם אחר.
השבמחקנכון, קצב קיבל שימוע, שזה מכשיר שנועד לאנשים עם מעמד ציבורי בדיוק בשל החסרון שבחשדות פליליים כשאתה במעמד שכזה, אבל יתר ההליך היה כמעט דומה.והנאום בפני כלל האומה אולי היה כלי בידי קצב אבל לא פחות קרדום לחצוב בו בידי התקשורת.
אגב, בכלל לא נכנסתי לשאלת האשם או החפות שלו, ובוודאי לא יצרתי תיאורית קונספירציה. דיברתי אךך ורק על חזקת החפות ועל המשפט המקביל בתקשורת.