יום שישי, 23 באפריל 2010

לאה גולדברג.

לאחרונה אני פוגש בלאה גולדברג בכל מקום. טוב לא ממש בלאה גולדברג, אחרת זה היה מפחיד, אבל ביצירות שלה בוודאי.
כשאני שומע את אמא שלי מספרת לאחיינית שלי על "פלוטו, הכלבלב מקיבוץ מגידו", או את האחיינית שלי מדקלמת לעצמה את "דירה להשכיר" וזוכרת היטב היכן גרה החתולה הכושית, אני לא יכול שלא לחייך, כי 30 שנים חלפו אבל אלה אותם סיפורים שאמי סיפרה לי.
ביום הזיכרון אני מתמכר לצליל המלנכולי של הרדיו אבל מחייך, כשלפתע "סליחות" מתנגן בביצוע של יהודית רביץ ומי ידע שלאה גולדברג היתה כל כך אירוטית?
ואז מגיע יום העצמאות. אין עוד חג כזה. אתם מכירים אותי כבר, יש לי פינה חמה בלב לישראל, קצת קשה להסתיר. ביום העצמאות אני ממש פטריוט בלתי נסבל. ואיכשהו, השיר שתמיד מתחבר לי עם יום העצמאות הוא לא שיר קצבי ולא שיר פטריוטי של להקה צבאית, הוא שיר של לאה גולדברג, שזכה להרבה ביצועים אבל מזוהה עם חווה אלברשטיין.

מְכוֹרָה שֶלִּי, אֶרֶץ-נוֹי אֶבְיוֹנָה –
לַמַּלְכָּה אֵין בַּיִת, לַמֶּלֶךְ אֵין כֶּתֶר.
וְשִׁבְעָה יָמִים אָבִיב בַֹּשָּנָה
וְסַגְרִיר וּגְשָׁמִים כָּל הַיֶּתֶר.
אַךְ שִבְעָה יָמִים הַוְּרָדִים פּוֹרְחִים,
וְשִׁבְעָה יָמִים הַטְּלָלִים זוֹרְחִים,
וְשִׁבְעָה יָמִים חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ עוֹמְדִים בָּרְחוֹב
וְנוֹשְׂאִים חִוְרוֹנָם אֶל הָאוֹר הַטּוֹב,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ שְׂמֵחִים.


מְכוֹרָה שֶלִּי, אֶרֶץ-נוֹי אֶבְיוֹנָה,
לַמַּלְכָּה אֵין בַּיִת לַמֶּלֶךְ אֵין כֶּתֶר.
רַק שִבְעָה יָמִים חַגִּים בַֹּשָנָה
וְעָמָל וְרָעָב כָּל הַיֶּתֶר.
אַךְ שִבְעָה יָמִים הַנֵּרוֹת בְּרוּכִים
וְשִׁבְעָה יָמִים שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים,
וְשִׁבְעָה יָמִים הַלְּבָבוֹת פְּתוּחִים,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה,
וּבָנַיִך-בְּנוֹתַיִךְ חָתָן-כַּלָּה,
וְכָל קַבְּצָנַיִךְ אַחִים.


עֲלוּבָה שֶלִי, אֶבְיוֹנָה וּמָרָה,
לַמֶּלֶךְ אֵין בַּיִת, לַמַּלְכָּה אֵין כֶּתֶר –
רַק אַחַת בָּעוֹלָם אֶת שִׁבְחֵךְ אָמְרָה
וּגְנוּתֵךְ-חֶרְפָּתֵךְ כָּל הַיֶּתֶר.
וְעַל-כֵּן אֵלֵךְ לְכָל רְחוֹב וּפִנָּה,
לְכָל שׁוּק וְחָצֵר וְסִמְטָה וְגִנָּה,
מֵחֻרְבָּן חוֹמוֹתַיִךְ כָּל אֶבֶן קְטַנָּה
אֲלַקֵּט וְאֶשְׁמֹר לְמַזְכֶּרֶת.
וּמֵעִיר לְעִיר, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה
אָנוּדָה עִם שִׁיר וְתֵבַת-נְגִינָה
לְתַנּוֹת דַּלּוּתֵךְ הַזּוֹהֶרֶת.

זה הבית האחרון שמחבר אותי ליום העצמאות. (ולחשוב שאת השיר הזה היא כתבה על מולדתה, ליטא...)
טוב... לפני שתאשימו אותי ברגשנות יתר, אני אסיים בחידת לאה גולדברג:
בשיר "מה עושות האיילות", מה אומר הירח בבת צחוק לכוס ולתן? (בלי לרמות ובלי גוגל!)

6 תגובות:

  1. נום ושתוק!ולא,לא נעזרתי בגוגל .
    ולבת שלי בת ה 3 וחצי הבאתי את הספר הורוד של שירי לאה גולדברג לילדים שבו גם אמא שלי קראה לי,והייתי מדפדפת לפני השינה.היום היא עושה את אותו דבר. 
    אתה פטריוט רגשן(ובסוגריים גדולים-גם מעצבן!!)

    השבמחק
  2. בהזדמנות תבקש מליהיא הצבונית הקטנה לשיר לך את מה עושות האיילות...

    השבמחק
  3. ודרך אגב, אני חייב לאמר שהוא עלה על נקודה מעניינת G... (הייתי חייב)

    השבמחק
  4. מצחיק. מעניין מה היא חושבת על זה...

    השבמחק
  5. לאה גולדברג, אגב, היא גם זו שכתבה את "האמנם" (את תלכי בשדה), "חופים" (למרות שערכו מעט את המשמעות שלו עבור הלחן) וגם את אחד השירים העצובים ביותר - "זה מכבר".
    השיר הזה שצרפת הוא חלק א' מבין 3, שנקראים יחד "משירי ארץ אהבתי". (חלק ב' גם כן הולחן, אתה בוודאי מכיר: "בארץ אהבתי השקד פורח, בארץ אהבתי מחכים לאורח..")
    אתה כותב יפה ומעניין, נעים לקרוא.
    בברכת "אלוהים אדירים - עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה".

    השבמחק
  6. תודה :) את/ה מוזמנ/ת לקרוא ולהגיב עוד.
    בקרוב אעלה את הרשמים ממסע "עדים במדים" לפולין, ממנו חזרתי עכשיו.

    השבמחק