לכל השמחים לאיד, המרוצים מעצמם (ובצדק) שלום.
כל מה שיש לי להגיד על הגמר הוא, שהקבוצה הטובה ביותר (ולא רק במשחק הזה אלא בכל העונה) ניצחה.
אין מה להגיד על השיפוט, על מקצועה של אימו של מסי, או על גווארדיולה.
מסי הגיע למשחק גדול ונתן הצגה. גם צ'אבי ואינייסטה היו שם.
מהצד השני היו אלה דווקא ואן דר סאר במשחק האחרון בקריירה שרעדו לו הברכיים, וולנסיה, שפשוט לא מתאים לרמה הזו, שלא סיפקו את הסחורה.
השער של מסי היה תוצאה של אותו רעד ברכיים של ההולנדי, ולא הייתי יוצא במחולות לגביו. לעומתו, השער של וייה - אומנות לשמה.
בסה"כ, 2 הקבוצות הטובות ביבשת הוכיחו שבפסגה, יש מקום רק לאחת.
עכשיו, תורכם לעשות את מה שאתם טובים בו באמת, אם עדיין נשאר בכם העוקץ :)
אהה... בכל זאת דבר אחד קטן.
הדבר היחיד (מלבד ההפסד) שהעיב על ערב הכדורגל המשובח של אתמול היה שגיא כהן.
אחרי המשחק קיבלתי החלטה לעולם לא לראות משחק של ברצלונה, שבו הוא משמש כפרשן. זה היה מביך עד לא נעים, ויותר ממעט בלתי מכובד לשמוע אוהד ברצלונה משתפך ככה.
כשזה בא מאוהדים כמו מני הצב ו-ר', אפשר לקבל את זה ואפילו צריך לצפות לזה.
אבל מפרשן?
בחייך, אם אתה לא מבין את הדינמיקה האינטסמקטית שנובעת מהלהט הקטלוני כאחראיים לשלטונו של פרנקו ואת הסימבוליות הסימביוטית הרומנטית של עקב נעלו של מסי, הארגנטינאי שמשפחתו סבלה מהחונטה הצבאית ששלטה בארגנטינהואת ההשפעה של כך זה על החגיגות ברמבלה שיש בה מסעדת פירות ים מעולה שמשלבת את ההיסטוריה הקסטיליאנית עם הניחוחות הפוטורגזים של צפון מחוז סן כוסאוחתו מה
השבמחקתלין על הפרשן שמוקסם מהמצרף החרטוסקסולוגי של הקבוצה הטובה בהיסטוריה של כל היקומים?!